ע, א

או רבים זולת הב"ד ר"ח אינו כלום כי אינו חודש באמת לצד שלא נעשית עליית המל' על ידם זולתי ע"י המוסמך דוקא:

ב) והנה בזמן שהיו מקדשים החדש ע"פ הראי' היו צריכים להיות שני עדים כשרים מעידים על ראיית הלבנה אך א"צ שיהיו סמוכים ולא אפי' שיהיו ת"ח אלא גם ב' הדיוטות כשרים לזה. והענין כי הראי' נמשכת מן החכמה כמאמר איזהו חכם הרואה את הנולד (תמיד ל"ב א') תלה הראי' בחכמה וכן מזה הטעם נקראו החכמים עיני העדה והטעם הוא שרוחנית כח הראי' נמשך מן החכמה שבנפש כי החכמה היא בחי' ראי' רוחניות שהרי מהות השכל הוא להשיג דבר זולתו איך ומה הוא וה"ז בדוגמת הראי' שענינה ג"כ לתפוס ולהכיר דבר מה ולכן כתיב הכסיל בחשך הולך (קהלת ב' י"ד) כלומר שמי שהוא נעדר כח השכל הוא כמי שהולך בחשך ואינו רואה כלום מה בבית כך זה שאין לו שכל א"א לו לראות ראי' רוחנית והראי' גשמיות שבעינים נמשכת מן החכמה אלא שהיא מבחי' חיצוניות השכל כידוע בספרי הטבע שהראי' בעינים נמשכת מחיצוניות המוח שבראש ובל' הקבלה הוא נו"ה דאבא שהם בחי' תרין עיינין וידוע דנו"ה הם בחי' חיצוניות המדות ונק' ערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח וכמבואר אצלינו מצוה ג' בענין ירך יעקב, לכן גם שני הדיוטות כשירים להיות עדים לומר שהם ראו מולד הלבנה כי עם היותם מבחי' חיצוניות הרי כך היא המדה למעלה שנו"ה דאבא שהם בחי' חיצוני' מהם נמשך הראיה על בחי' המ"ל הנק' לבנה שיוכלו עי"ז להעלותה לבחי' עצמיות אור אבא והוא במ"ש הראש ב"ד אח"כ מקודש מקודש כי זהו עיקר העלאת המל' בקדש העליון דאור אבא משא"כ העדות די בהדיוטות שאין זה אלא כמו הכנה בשביל ההעלאה אבל לקדשה ממש צ"ל סמוכים דייקא מבחי' יסוד אבא שהוא הארת פנימי' אור אבא כמ"ש במ"א עפ"י הברכה שלפני המצות באמרינו וצונו שהוא יסוד שזהו עיקר הצוותא וההתקשרות מעצמיות א"ס ב"ה בישראל ע"י היסוד דוקא וכמ"ש ג"כ בפע"ח לה"ר יוסף מערב בדרוש הלולב ממשל ברית קדש שכשמגיע בו מתעורר כללות הגוף עם המוח שבראש כו', וגם צ"ל הראש ב"ד מקודש בפה דוקא כי הדבור שרשו בפנימיות אור אבא דאבא יסד ברתא כידוע דמהבל הדבור נעשה אור מקיף כו' ולפי שכל ההעלאות צ"ל ע"י הגבורות דוקא ולא ע"י החסדים כי מטבע החסד להשפיע ולירד כמים ממעלה למטה אבל האש שהוא מבחי' גבורה טבעו לעלות ולכן אומרים שם מ"ב דאנא בכח לפני ק"ש שעל המטה משום שאז צ"ל העלאת הנשמה בבחי' מ"ן ביסוד דנוק' כמ"ש בידך אפקיד רוחי (תלים ל"א ו') שזהו ע"י שם מ"ב דגבורה דוקא וכן מזה הטעם בקידוש מי חטאת שהם העלאה כשירים נשים לקדש לפי שיש בדעתם עט' דגבורה אע"פ שדעתם קלה ואין בה עט' דחסד משום שמ"מ לצורך העלאה די בעט' דגבורה כו' כמ"ש באורך בתורה ע"פ פרה אדומה כו' לכן גם לצורך העלאה זו דקידוש החדש צ"ל בית דין דוקא שהוא מבחי' דין וגבורה, אך להבין שהרי נת' שב"ד סמוכים הם מבחי' אבא א"כ איזו שייכות יש להם למדת הגבורה דוקא עד שיקראו בשם בית דין, אמנם הענין ע"פ מ"ש הפרד"ס במחלוקת המקובלים אם החכמה בחי' דין או חסד שהחייט כתב שהחכמה היא דין ושאר המקובלים כתבו שהיא חסד והאריז"ל הכריע ששניהם אמת כי מ"ש שהחכמה היא דין היינו בחי' ח"ס דא"א שבה מתלבשת גבורה דע"י ולפיכך נק' דין אבל חכמה דאצי' היא בחי' חסד שהרי חח"ן הוא קו הימין, וביאור הדבר ידוע כי חכמה דא"א היא בחי' קו המדה למדוד שפע האור דכתר עליון שיהי' נמשך במדה וגבול למי שראוי ולא למי שאינו ראוי כי מצד עצם הכתר הוא ארך אפיים לרעים ולטובים