סט, ב

המעשה אע"פ שמותר בעשיית מלאכה וכמ"ש מחר חדש כו' (שמ"א כ' י"ח י"ט) ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה מכלל שר"ח אינו נק' יום המעשה לפי שבו עולה בחי' דבר ה' לקבל מאור החכמה שלא ע"י המדות ואז נמשך מוחי' חדשים בנוק', פי' כנ"ל במשל שהדבור מקבל מעצמות חכמה עליונה שלא ע"י התלבשותה במדות ואז הדבור בבחי' ביטול יותר מעת קבלתו מן המדות כי כשמקבל מן המדות הוא בחי' יש ודבר כי האהבה בחי' יש וכ"ש כשמתגלים בדבור, אבל כשמקבל מן החכמה הוא בבחי' ביטול כי החכמה היא בחי' אין וכשהדבור מקבל ממנו צ"ל ג"כ בחי' אין וכמא' דברי חכמים בנחת נשמעים (קהלת ט' י"ז) בנחת ובקרירות בביטול מציאותו ולא כשהוא בבחי' יש, ובעבודת ה' הוא העסק בדבר ה' זו הלכה שאינו מדבר מצד עצמו אלא מה ששם ה' בפיו כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך (ישעי' נ"ט כ"א) וכמאמר המגיד להב"י אני המשנה המדברת בפיך וכמ"כ למעלה בר"ח מקבלת המל' שהיא דבר ה' מן השכל והחכמה ומדברת מה שהושם בה מחכמתו ית' ואז הדבור בבחי' ביטול כו' וזהו שנק' ראש חדש ע"ש התחדשות מוחי' חדשים מחכמתו ית' בעולם הדבור, והנה יש בזה ג"כ העלאה והמשכה פי' ההעלאה הוא מה שהדבור עולה ונכלל בהחכמה תחלה ואח"כ ההמשכה הוא גילוי החכמה בדבור כי כשהדבור בבחי' יש א"א לו לקבל מאור החכמה אלא ע"י שמתבטל תחלה והוא כמו עד"מ באדם המדבר וכשצריך לגלות עמקות השכל בדבור אזי הוא פוסק מלדבר ומעמיק בשכלו איך לדבר והוא ענין עליית הדבור בחכמה וכן ענין שתיק רב שנז' בגמ' (ביצה ו' א') שענין שתיקה זו הוא ביטול אור הדבור והתכללותו בחכמתו כדי שעי"ז ישוב אח"כ ויתגלה החכמה בדבור להשיב להם וכנזכר ביונת אלם שהשיב להם ע"פ הסוד. וזהו ענין קידוש החדש שהוא העלאת המל' באור אבא מלמטה למעלה ואח"כ נמשך בה אור אבא מלמעלה למטה כמשי"ת, כי הנה באמצע החדש הלבנה מליאה בבחי' יש ודבר ואז היא רחוקה מהשמש אבל כשנסתרת בסוף חדש ובעת המולד היא נקודה קטנה בבחי' ביטול שאז עולת לקבל מהשמש ואור השמש מאיר עליה בעת המולד הוא אור אבא שצ"ל ע"י ביטול הדבור דוקא כנ"ל והעלאה זו הוא ע"י ב"ד המקדשים את החדש סמוכים איש מפי איש עד מרע"ה וראש ב"ד אומר מקודש מקודש ובאמירתו זאת מתקדש החדש ועולת המל' באור אבא והענין כי הסמיכה ענינה המשכת הארה מהמסמיך אל הנסמך ולכן כשהב"ד סמוכים הרי יש בהם הארת משה שהוא יסוד אבא ואע"פ שנמשכה דרך כמה השתלשלות ממשה ליהושע וכו' מ"מ יש קשר וחיבור למוסמך האחרון עם משה ולזאת כשהוא אומר מקודש הוא נותן סמיכה מיסוד אבא להעלות מדת מלכותו ית' הנק' חדש באור אבא וזולת זה אם הי' איש אחר אומר מקודש לא יועיל כלום כי א"א לו להעלות את המל' באור אבא מאחר שאינו מוסמך מיסוד אבא כנ"ל ואז אין חדשו חדש כו' משא"כ בשבת בראשית שעליית המל' בשבת הוא ממילא בלא פעולתינו כי שבת מיקדשא וקיימא מטעם כי בו שבת הוא ית' מעשייתו העולם בוימ"ב מאין ליש ובשבת הוא נח ושובת מלדבר מילין דהדיוטא יהי אור יהי רקיע וכו' וכן גם מדותיו וחכמתו ית' שהיו מושפלים בעסק מלאכה זו הם עולים בעצמותם ועולם התענוג מתגלה ויורד ונחת ינחת מגמר מלאכתו בכי טוב וככה הוא כל שבת ושבת כי הוא מחדש בכל יום מע"ב וכל שבת הוא שבת בראשית וכ"ז הוא מאליו וממילא ולא על ידינו כי העולם צריך להתהוות עכ"פ וממילא יהי' השביתה ולכן אין השבת שייך לב"ד שיקדשוהו אלא כל איש מישראל ימנה ששה ימים וישבות בשביעי ביום שהוא ית' שובת אבל עליית המל' שבר"ח הוא על ידינו דוקא במה שראש ב"ד אומר מקודש ולכן אם ימנה א'