סח, ב

ואור ההתפעלות שנולד בו מהשכל הוא מהות אחר) ועד"ז יובן ענין ש' מ"ה החדש שממצחא דא"ק אע"פ שהוא המברר הוא הארה בעלמא בחי' הארת פנים לזו"נ דאצי' שיהי' בהן כח לברר משא"כ ב"ן המתברר שרשו מס"ג שהוא הארה פנימי' לכן לאחר שמתברר הוא גבוה ממנו ולכן נאמר לע"ל אחע"ב (משלי י"ב ד') וזהו שהי' העצמי' שהיא ממ"ה דא"ק נק' אבנא לבד לגבי ו"ד שהם מס"ג דא"ק שממנו ב"ן המתברר שנערך אצלו בכמו הסחורה לגבי האבן כי אחרי שנגבהים ע"י האבן דמ"ה ומתבררים אזי נפלאה מעלתם ביותר וכנ"ל שעיקר ההולדה מהמ"ן כו' והם ענין הקרבנות שהקריבו ממחצית השקל זה שהוא המ"ן הנולד מקדימת המ"ד הנק' מחצית השקל כנ"ל:

ד) וכ"ז הוא ע"פ פי' הא' שנז' לעיל פ"א בענין מחצית השקל שר"ל מחצה כפשוטו וכמ"כ יובן פי' השני ל' מחיצה כלומר המחלק לחצאים והוא ענין קו המדה שהוא מחלק שני חצאי השקל שהוא י' עם ו"ד שיהי' שני חצאים שוים כדי שאז יוכל הי' להגביה את ו"ד המונחים בארץ כפי גובהו לא פחות ולא יותר מהמצטרך כי הגם שנת"ל שהמ"ד מעלה מהמ"ן כפי ערכו אבל גם המשכת מ"ד תחלה הי' ע"פ מדה מכוונת תחלה מעצמות המאציל וז"ס מחצית השקל שמחלק קדש העליון לשני חצאים שוים שיהי' מחציתו הנמשך מלמעלה למטה מכוין כמו מה שצריכים להעלות המ"ן ממטה למעלה כנ"ל וע"י נתינת מחצית שקל למטה היו מעוררים אותו בחי' המחלק השקל כנ"ל והי' נמשך ג"כ חצי השקל העליון שהוא י' דחכמה דא"ק המברר כנ"ל. ובזה מובן מ"ש האריז"ל בפי' מחצית השקל שהוא חד אורחא שבאמצעי' הראש והיינו כפי הפי' השני ושניהם דברי אלקים חיים. וז"ש העשיר לא ירבה ופי' הרע"מ דא עמודא דאמצעיתא לא ירבה מעשר כמה דתנן בס"י עשר ספירות ולא י"א כו' הנה ידוע בענין מספר י"ס שהכתר פנימיותו אין נמנה בי"ס ולכן כשמונים ע"ס בבחי' פנימי' אין הכתר נמנה אלא הדעת נמנה במקומו כי שרש הדעת למעלה מחו"ב שלכן יכול לזווג חו"ב להביא העלם המושכל לידי גילוי בהשגה וכן לקשר השכל עם המדות כו' וחיצוני' הכתר נמנה בי"ס ולכן כשמונים י"ס בחיצוני' אזי הכתר נמנה ואז אין הדעת נמנה, והנה לזה אמר שת"ת דאצי' הנק' עשיר ע"ש היותו כולל הרבה בחי' ומוחי' דאו"א וחו"ג כידוע לא ירבה מי"ס כי לכאורה הי' יכול להרבות מי"ס לפי שקו האמצעי עולה עד פנימי' הכתר יותר משני קווין חח"ן בג"ה וכמ"ש ג"כ במ"א שגם בכלל שרש המדות שהוא ז"א גבוה מהשכל שהם או"א כי רישא דז"א בעתיקא אחיד ותלייא משא"כ או"א יונקים ממזלות שלכך יוכל להיות ההתפעלות יותר מהשכל המולידם מפני שאין השכל אלא מעביר להוליד ולגלות המדות וכמ"ש במצות תפילין בענין הרצועות כו' וא"כ הי' יכול להרבות ולהמשיך מכתר ודעת ששניהם בקו האמצעי ואז היו י"א ספי' וע"ז אמר וציוה המאציל העליון המחלק השקל כנ"ל שהעשיר לא ירבה מי"ס כי כך רצה להיות מנין זה דוקא, והדל דא צדיק בחי' יסוד ז"א שנק' יתום מאמו בחי' יוסף משום דבינה עד הוד אתפשטת ואינו מגיע ביסוד אבל יסוד אבא ארוך ומגיע עד יסוד ז"א כי הנה מהתבוננות השכל יבא לידי הודאה כמ"ש מודים אנחנו לך (דה"א כ"ט י"ג) אבל יסוד שהוא השפעה דלבר מגופא בבי"ע אין ההתבוננות והשגה עליונה יכול להגיע שם כ"כ כ"א יסוד אבא שהוא בחי' כח מה שלמעלה מהשגה שישנו אפי' בקל שבקלים שכל א' מישראל יכול למסור נפשו כו' ולכן היסוד שהוא הדל לגבי הת"ת דחוק לו להמשיך מספר י"ס ומ"מ ציוה המאציל שלא ימעיט מי"ס כי עטרת היסוד מל' הדבוקה בו משלמת להארת הבינה כי כאמה בתה, ולכן ציונו ה' ית' שהעשיר