סח, א

השבירה משם ע"ב שבחכמה כח מ"ה להיות כי היא בתכלית הביטול משום הרגשת יש ודבר מה היא קרובה יותר לאא"ס כידוע שאא"ס אין בחי' גילוי השראתו כ"א בדבר שהוא תכלית הביטול כנ"ל פ"ב ולכן הוא רחוק מן שבירה והתהוות היש ונפרד וגם שעל ידו הוא הבירור להגיע הביטול גם במי שהוא יש ולהאיר את החשך כמשל עמקות ההשכלה שתדחה כל טעות ופסולת שנפלו בגילוי ההשגה וז"ש יהי אור והוא החכמה שנק' כן כידוע, ומ"מ נוכל להבין מזה איך שהמתברר גבוה באמת הגבה מאד נעלה מן המברר כי באמת שם ס"ג דא"ק שרש מ"ן דב"ן הוא מפנימי' א"ק יותר מהארת ע"ב שמאיר במצחא שהוא שרש מ"ד דמ"ה כי הנה ענין א"ק ידוע שהוא האור כללי כמ"ש מצוה כ"ה פי"א בשם הה"מ ז"ל וכמו יחידה שבנפש שיש בה בהתכללות כל מה שמסתעף ממנה בנר"נ שכל ומדות והשכל שבה נק' חכמה קדומה והנה חכמה הקדומה במאציל עצמו הוא שם ע"ב הגנוז במצחא ויוצא הארתו דרך כלי המצח בשם מ"ה לברר את הב"ן והארה זו היא הארה בלבד שאין ערוך לגבי עצמיותו שהרי המצח הוא מסתיר לגמרי אור השכל שבמוח וההארה שיאיר במצחא כמו הארת פנים הבא מהשכלה חדשה הרי הארה זו גשמית וחיצונית לגבי חכמת האדם שבמוחו שתאיר פניו משא"כ הארה הנמשכת מס"ג דא"ק שהוא דרך נקבי אח"פ הוא הארה מפנימיותו שהרי ע"י האזן הוא מבחין בין טב לביש, ואע"פ שנקב האזן צר מאד עכ"ז דרך בו מאיר הארה פנימי' ועם שהיא קטנה גדלה מעלתה מההארה שע"י המצח אע"פ שהוא מקום רחב מצד שההארה שע"י המצח באה דרך הסתר המצח עד שהיא חיצוני' לבד, והוא כמו עד"מ אדם שמגלה איזה שכל עמוק שהיה צריך לביאורו רבוי דברים במאד והוא אומרו וכוללו בתיבה אחת, הנה הסתיר והעלים כל עומק השכל בתיבה זו ולא נגלה ממנו רק אפס הקצה דהיינו מה שמובן קצת מאותיות התיבה לבד, וה"ז דומה לאור הגדול שבבית שמאיר דרך נקב קטן לחוץ שאותו האור שמאיר דרך הנקב הגם שהוא מעצמות האור שבבית אבל הוא מאד מעט מזעיר אך שיכולים להכיר כל האור כי מן המעט יבינו את הריבוי מאחר שמהות אחד הם כמ"כ ההשכלה המעוטה שמשיגים בתיבה זו הוא כמו האור המאיר דרך הנקב מן העומק של כל השכל הנעלם בה אך יכולים להשיג כל השכל ע"י תיבה זו מאחר שהשפעת השכל שבתיבה זו הוא מעצם א' עם השכל, משא"כ אם מעלים כל עומק השכל באיזו משל וחידה או בסיפורי מעשיות כגון סיפורי מעשיות שבתורה שנרמזי' בה כל רזין עילאין כידוע הרי זה אינו דומה כלל למשל נקב שבבית שהרי המשל ענין זר לגמרי הוא ורחוק לאין ערוך מהנמשל ולא כאור שבנקב שהוא מעצם א' עם האור שבבית ולכן אין מובן כוונת הנמשל כלל ע"י המשל. הא למה זה דומה למסך מבדיל כמו הפרכת העב שמעלים האור לגמרי ועכ"ז הארה זורחת ובוקעת דרך תוכו כידוע והארה זו נק' אור של תולדה כי אינה מערך עצמיות האור שלפני המסך, ועד"ז מובן ההפרש בין ההארה שמנקבי א"ק כמו עיניים ואח"פ ובין ההארה שע"י המצחא כי הנקב שבעין יומשך בו הארה פנימי' מהמוח ממש כידוע בענין בת היענה וכן נקבי אח"פ כנ"ל וה"ז כמו האור שע"י נקב וכמו השכל שבתיבה א' שהוא מעצם כללות השכל משא"כ הארת המצחא אע"פ שהוא משם ע"ב שגבוה יותר אבל הוא הארה חיצוני' מאחר שהמצח כלי מסך להסתיר לגמרי אור השכל שבמוח גם כשיבקע האור בו אינה אלא הארה דהארת המוחי' ולא אור המוחי' עצמן, ועוד יובן זה עד"מ אדם המתעורר מעצמו מצד התבוננות שכלו ותבונתו שזהו הארת עצמות שכלו משא"כ מי שמתעורר מהתעוררות אחרים שאותן אחרים נתעוררו משכלם שאצלו הוא רק הארה דהארה (מהשכל ונמצא אור השכל נעלם ממנו לגמרי