סז, ב

ס"ג מה שלא הי' יכולת בנפשו מצד עצמות שרשה בחכמה דתיקון לחדש שכל זה כי חכמה שלפני האצי' הגבה מאד נעלה מחכמה דתיקון דאצילות, ועד"ז המאכלים העליונים שנוק' דאצילות אוכלת שהם הברורים דתהו כנ"ל שרשם יותר נעלה ממוחי' דאצי' דתיקון ולכן הם נותנים כח במוחי' שלה להזריע המ"ן מה שממנו יהי' עיקר ההולדה חדשה כי הוא מבחי' א"ס שלפני האצי' וזהו בשעת התפלה שאז מזרעת המ"ן מהבירורים שביררה כל הלילה כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף כו' (משלי ל"א ט"ו) ואח"כ נמשך שפע המ"ד כדי לברר המ"ן בירור שני ולהפריד בין פנימיותו לחיצוניותו להיות מן הפנימי' נשמות הגבוהות וכו' ע"ד הנ"ל ולפי שהמ"ד הוא המעמיד ע"כ נק' ההולדה על שמו כמו שידוע בגמ' שדבר המעמיד אפי' הוא א' מאלף אינו בטל כמו שאור שבעיסה או שמרי היין הרי אף שהיין הוא העיקר בשתי' והעיסה נאכלת ולא השמרים והשאור עכ"ז הם מעמידים אותם ובלעדם יאבדו ויתקלקלו מפני שנותנים כח גדול להתקיים ולכן הכל הולך אחר המעמיד וכמ"כ יובן איך שמ"ד דדכורא הוא המעמיד המ"ן ומבררו כנ"ל אבל עכ"ז עיקר התהוות מהות הנולד הוא מהמ"ן לפי ששרשו מאד נעלה בא"ס נמצא ששני משקלי' שע"י החכמה שניהם ענין א' להם שהחכמה שוקלת כמה יהי' גילוי הא"ס וכמה ניצוצות יתבררו כי לפי ערך הבירורים כך הוא גילוי הא"ס שאח"כ כי המ"ן הוא העיקר כנ"ל וגם שלפי ערך גילוי הא"ס מתחלה במ"ד הבא לעורר המ"ן כך יהי' ערך הבירורים שיתבררו כי הבירור שהוא ענין ביטול היש תלוי בערך הביטול בעצם המגיע אליו מאור החכמה שבה גלוי א"ס והגלוי הוא לפי ערך הביטול כו': וזהו שנצטוינו לתת מחצית השקל דוקא שהוא י' גרה לצורך קרבנות הצבור כי קרבנות הם ענין העלאת מ"ן מהבירורים דתהו והבירורים הם מע"ס דתהו שנשברו לכן המשכת החכ' והמ"ד הבא לעורר המ"ן ג"כ צ"ל מע"ס שבחכמה העצמי' לא פחות ולא יותר כי המשקל צ"ל מכוון כנ"ל, ומתבונן המשכיל במעלת מצוה זו שבנתינת מחצית שקל מעוררים למעלה המשכת עצמיות י"ס דחכמה עילאה מה גם שעי"ז יתבררו הבירורים דתהו שהם המ"ן אשר שרשם גבוה מאד נעלה גם מהחכמה עילאה הנ"ל וכמשי"ת, וזהו שאמר הרע"מ אבנא למשקל בה דא י' שהמשיל לחכמה העצמי' הנ"ל הנק' מ"ד וקראה בשם אבן בלבד לגבי המ"ן, שהוא נערך לגבי המ"ד כמו ערך הסחורה הנשקלת לגבי האבן ששוקלים בו שהסחורה היא העיקר והאבן כלא חשיב נגד הסחורה רק שהוא לתועלת שעל ידו יתברר משקל הסחורה היקרה, כמ"כ המ"ן הבא מהבירורים הוא העיקר שעל ידו נמשך גילוי הא"ס וממנו עיקר ההולדה למעלה והמ"ד אינו אלא לתועלת שעל ידו יתברר המ"ן כפי הצורך וכוונת המאציל, והטעם כנ"ל ששרש המ"ן גבוה יותר, וביאור הדבר כי מ"ד ומ"ן הם ממ"ה וב"ן ושרשם מ"ה וב"ן דא"ק ושרש שם מ"ה החדש שממצחא דא"ק שהוא מ"ד המברר שרשו מש' ע"ב דחכמה דא"ק שמאיר במצחא ושרש ב"ן דא"ק שהוא שרש המ"ן שרשו מס"ג דבינה דא"ק ומ"ש בחכמה אתברירו שהוא ענין מחצית השקל היינו חכמה דא"ק שמאיר במצחא ומשתלשל עד שם מ"ה שבז"א דאצי' שהוא המ"ד כנ"ל, והענין כי בינה הוא השגת והבנת המושכל שהוא יש ודבר מה ולכך הוא בס"ג אותיות ג"ס ומחמת הרגשת דבר מה שבבינה יפול הנופל בבלבול ההשגה והוא הפירור בחלקים רבים עד שיהי' הטעות נולד ג"כ בשכל זה המורגש וכדומה והוא משל להבין סיבת השבירה בס"ג דוקא, ואמנם בחכמה שלמעלה מההשגה לגמרי לא יפול הנופל בשום טעות זר מפני שהחכמה היינו נקודת ההשכלה ותמציתה בלתי תמשך עדיין לאורך ורוחב באותיות ההשגה כידוע והוא תכלית הביטול והפשטת יש ודבר ולכך נק' כח מה לומר מה פשפשת ולכן לא הי' סיבת