סו, ב

למשקל בה דא י' עשרים גרה השקל דא יו"ד שהשקל השלם כ' גרה הוא יו"ד במילואו ומחציתו י' פשוטה וזהו שיתנו להיות מזה תרומה לה', כי וי"ו הוא הקול ודל"ת הוא הדבור והקול כלול מאש רוח מים ושרשו הם חג"ת מדות שבלב ושרשן יש ג"כ בשכל כי המדות נמשכים מן השכל וישנם שם בהתכללות כמו השכל הנוטה לאהבה הרי כלול ההתפעלות בשכל וזהו ענין מלוי ו"ד שביו"ד שהמדות והדבור הם כלולים בשכל כעובר בבטן המלאה וכשיוצאים ונמשכים בגילוי להיות דבר בפ"ע אזי נעשים מדות ודבור בפועל ואז הם וי"ו דל"ת מיוחדים בפ"ע ולא אותן שבמלוי יו"ד, והנה הי' עצמו זולת ו"ד הכלולים בו הוא עצמיות החכמה מה שהיא במהותה ועצמותה זולת מה שכוללת את שלמטה הימנה והיא הנקרא' אבנא למשקל בה את ו"ד שהיו בעיבור והתכללות בה כי הנה ידוע דהשבירה שהיתה בעולם התהו הוא רק בבחי' ז"ת שהן המדות הנק' ו"ד כנ"ל אבל בג"ר לא הי' השבירה וכדכתיב ימותו ולא בחכמה (איוב ד' כ"א) ולכן עצמיות החכמה שהיא י' פשוטה היא אבנא למשקל בה ו"ד כלומר שהיא המבררת את הניצוצי' שנפלו מז"ת הנ"ל הנק' ו"ד שזהו כמשל האבן ששוקלים בה וכשמניחים אותו על כף א' מכפי המשקולת היא מכרעת כנגדה את הסחורה המונחת למטה בארץ בכף שכנגדה ומגבהת אותם למעלה כמ"כ החכמה עילא' יורדת ומגבהת את הניצוצים שנפלו בנוגה דבי"ע כי בחכמה אתברירו ואזי מתעלים למעל' בעולמות העליונים להתכלל בעתיק ואריך ובאבי"ע ע"ד מ"ש בע"ח שהמובחר נכלל בעתיק וכו'. והטעם שהחכמה דוקא היא המבררת הוא עפמ"ש כולם בחכמה עשית (תהלים ק"ד כ"ד) שהמשכת אא"ס בכל עולם ועולם הוא ע"י התלבשותו תחלה בחכמה שבאותו העולם ובאמצעות החכמה הוא מאיר אח"כ בכל העולם לפי שהחכמה היא בחי' הביטול ואא"ס אינו שורה אלא במי שהוא בטל אליו ולא במי שהוא יש ודבר כמשרז"ל אין אני והוא יכולים לדור בעולם א' (סוטה ד' א'), ולכן נמצא השינויים בהעולמות שבאצי' גילוי אא"ס יותר מבבריאה ובבריאה מביצי' וביצי' מבעשי' הגם שאא"ס מצד עצמו הוא שוה ומשוה כולם שכולם שוי' לפניו ממש אלא שזהו מחמת החכמה שבאצי' מאירה יותר והם בביטול יותר לכן אא"ס מאיר שם יותר מבבריאה וכו' כי אא"ס אינו מאיר אלא ע"י החכמה והיא מעטה לבושו ונמצא שהחכמה היא אבנא למשקל בה כמה יהי' גילוי אא"ס בעולם שלפי ערך גילוי החכמה ומשקלה עד"מ כן יהי' מכוין גילוי הא"ס כנ"ל וכמ"כ היא אבנא למשקל בה את הבירורים כנ"ל כי סיבת השבירה שהיתה בז"ת דתהו הוא מפני בחי' היש שהי' בהן כמ"ש וימלוך וימת כו' (בראשית ל"ו ל"ב-ל"ג) והבירור שלהם הוא שיוכללו בבחי' אין וביטול שז"ס שם מ"ה בחי' ביטול ע"ד מ"ש ונחנו מ"ה (שמות ט"ז ח') כידוע, ולכן הבירור הוא ע"י שם מ"ה דחכמה שהיא בחי' הביטול בעצם שלזאת יכול להגיע הביטול גם במי שהוא יש ודבר ולהפכו אל האין וכמ"ש מצוה רע"ז ע"פ הולך את חכמים יחכם כו' (משלי י"ג כ') וזהו ענין בירור הניצוצות כלומר ביטול היש אל האין וכמה ניצוצות יתבררו זה תלוי לפי ערך המשכת כח מ"ה המברר שאם יגדל המשכתו בריבוי יותר אזי יתעלו ניצוצות ביותר כי כל שיהי' המשכת הביטול בעצם יותר אזי יותר יתבטל גם יש גדול ביותר וזהו שהי' הוא אבנא למשקל את ו"ד שהם הניצוצות שנפלו כמה יתעלו כמו הי' פשוטה וכמשל המשקל שבכף הא' שמגביה כמשקלו סחורה מן הארץ שבכף השנית והסחורה הם הניצוצות היקרים דו"ד אשר תשתפכנה בראש כל חוצות דנוגה דבי"ע ובעשי' הגשמי' כו' וכן מובן ממשל מצרף לכסף שכל שיתרבה כח השלהבת יותר יופרדו חלקי הסיגים וכנ"ל בענין דוקין שבעין ואמירת סלח לנו בש"ע כו':