נד, א

השמחה וכפי המסתעף מן הכעס. ומעתה קושי' זו השניה אינה נמלטת מב' ענינים שיש לפרשה אם ר"ל קושיתך כך, איך יכול להתפעל ממעשה הצדיקים והרשעי' לזה בשמחה ועל זה בכעס מאחר שבעצמותו אין הנבראים תופסים מקום וממי יתפעל כו' תשובתך בצדך הנה באמת קמי' עצמותו אין הנבראים תופסים מקום כלל ובטילים במציאות ממש כזיו השמש בשמש שאינו עולה בשם בפ"ע כלל כמו שהתבאר בלק"א ח"ב (פ"ג), והנה באמת שהוא בעצמותו אינו מתפעל ממעשיהם כלל וכנ"ל בפי' אם צדקת ורבו פשעיך כו' אבל לגבי ההארה אלהית שהוא מאיר ממנו אחר הצמצום כנ"ל הנה אעפ"י שהיא אלהית לגודל הצמצום העצום שההארה הזאת אינה מערך האור והזיו הבבע"ג לא מיני' ולא מקצתי' ונק' רשימו כמש"ל פ"ו, והארה זו היא בחי' י"ס חב"ד חג"ת כו' יתכן שע"פ הדעת המצומצם (ר"ל לגבי מהו"ע ב"ה נק' מצומצם) ההוא יהי' התפעלות ממש ממעשה הצדיקים והרשעים ע"ז בשמחה וע"ז בכעס כי בבחי' דעת זה שממנו נמשך ההתפעלות הם תופסים איזה מקום עד שכדאי הם שתנוח עליהם הקפידא והכעס או השמחה כפי מעשיהם, כי בחי' חב"ד ובחי' מדות חג"ת אלו הם בהארה אלהית שכבר נתצמצם ונתעלם ממנה מהו"ע ית' הבבע"ג באמת, ומסיבת הצמצום הזה נראים הנבראים לאיזו יש ודבר אעפ"י שקמי' הם כלא חשיבי' כי זהו קמי' דוקא כמו שהוא בידיעתו שלפני הצמצום (אומרינו שם ידיעה לשכך האוזן כי אינו בגדר מדע) משא"כ בבחי' הארה זו שלאחר הצמצום יתכן ההתפעלות לשמחה או לכעס לחו"ג כו' כי הנבראים תופסים איזה מקום מחמת הצמצום, שזה ענינו להעלים האור והחיות מא"ס ב"ה להיות מהות המתהוה ניכר ליש ודבר כמ"ש בלק"א שם (פ"ד) ע"פ שמש ומגן ה' אלקים (תלים פ"ד י"ב) אלא ששם מדבר בצמצום שמאצי' לבי"ע להוות נבראים בע"ג וכמו כן צמצום הראשון להיות חלל שיתהוו י"ס ג"כ מעין זה שצמצום זה המעלים עד שיוכל להיות חל בחי' התפעלות מאתעדל"ת ע"ד הנ"ל. ואם תעמיק עוד לחזק קושייתך, ותאמר הרי מ"מ הוא ית' עצמו הבבע"ג ובלתי בעל שינוי' והתפעלות, הוא המצמצם אורו להאיר ממנו הארה מצומצמת שיהי' ממנה ההתפעלות, והרי הארה מצומצמת זו אדוקה היא בו וממנו נמשכת בכל רגע, א"כ איך יכול להיות ההתפעלות, מאחר שבעצמותו אין זה תופס מקום כלל, והלא הוא המצמצם עצמו הוא מכיר עצמותו שקמי' גלוי וידוע עצמותו ית' הבבע"ג, א"כ איך יהי' התפעלות בהארה מצומצמת שהוא הוא המצמצם עצמו, הנה התשובה בזה ג"כ גלויה כאשר נעמיק מעט יותר בדברים הנ"ל וטרם כל אציעה לפניך משל גשמי אשר ממנו יתבאר הקושי' יותר ותשובתו בצידו, והוא כמו האב המדריך בנו קטן בן שנתו, להועילו באיזה ענין כמו שמלמדו לילך או לדבר ומראה לו בעשותו רצונו פנים שוחקות וממלא משאלותיו ונותן לו אגוזים וכה"ג ובעוברו רצונו מראה לו פנים זועפות ומונע משאלותיו הללו ממנו, ובאמת בדעת האב עצמו גלוי וידוע שאין הבן למיעוט השכלתו בערך שיחול שם התפעלות אליו אלא שזה מראה לו כן רק כדי שיתחזק הבן בענין הנ"ל ומראה לו איך שראוי להתפעל ממנו עפ"י שכל המצומצם כמוהו ושמתפעל בזה, ועד"ז יובן למעלה שבאמת בעצמותו ית' אין הנבראים תופסים מקום כלל שיחול עליהם שם התפעלות דכלא וכאין ואפס ממש חשיבי' ואיך יהי' התפעלו' על דבר שאינו וכאמרם אין לך דבר שחוץ ממנו כי ממך הכל (דה"א כ"ט י"ד), אך שמעלים אורו הגדול ומגלה רשימו בלבד שהוא ענין דעת המצומצם עד שממנו יוכל להיות נמשך התפעלות על הנבראים, וא"כ תקשה ותאמר כמו שבמשל אין לדעת המצומצם וההתפעלות שהאב מראה לבנו מציאות כלל, שהרי אין האב מתפעל באמת מפני שקמי' גלוי דעתו