נג, ב

המתלבש בו שהוא העיקר ובכחו ההשפעה אלא שהמלאך הוא כלי לזה והוא סיבת התעבות השפע כנ"ל באורך שהכלים גורמים השינוי וכו' ועמ"ש במצוה ש"ב פ"ב, והנה הגם שהכלים דאצי' מתלבשים בבי"ע ובאים מהן כל הפעולות גשמיים ובהתחלקות רב להשפיע לכל א' כפרי מעללו והן אלהות ממש דהיינו שהם מדותיו ית' חסדו וגבורתו ורחמנותו ונצחונו והודו והתקשרותו ומלכותו, שע"ז מאיר חסדו וע"ז גבורתו וע"ז רחמנותו כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו לפי שבאתעדל"ת אתעדל"ע וכמבואר בענין הטיקלא, אלא שמאירים דרך כלים דבי"ע כפי הפעולה שצ"ל על ידן כנ"ל, אעפ"כ אין זה גורם התפעלות ושינוי בו ית', לפי שאצילותן ממנו ית', הוא מבחי' אור וזיו לבד שאינו נוגע להעצם, וגם זאת ע"י צמצום רב ועצום שנתצמצם האור הזה כנ"ל עד שברשימו הנשאר הוא ההתפעלות ואינו נוגע להעצם וכנ"ל במ"ש אשר ברא שמחה כו' ואעפ"י שהאור הקו מתלבש בהן והוא מבחי' שלמעלה מהצמצום ועל ידו כל ההנהגות נת"ל שבו אין ההתפעלות אמיתי' רק שנראה כן לצד התלבשות בכלים כמשל המים לפי גוון הכלי כנ"ל ואמנם עצמותו ית' הוא למעלה מעלה מן הקו וכמשל ביטול הזיו לגבי המאור שאין שינויי הזיו פועלים שינוי בו אפי' שינוי זה גם שאינו אמיתי, ונמצא עלו שני העיקרים כהוגן שהוא ית' המנהיג עולמו וממנו כל ההשפעות כמ"ש בעיקר ה' ואעפ"כ אין בו שינוי כלל כמ"ש בעיקר ב' שהוא א' האמת:

ח) אחר שנתבאר בעז"ה בפרקים הקודמים איך שהמדות וההתפעלות שנאמרו בתורה עליו ית' הם אמיתיים באלהותו ושאעפ"כ במהותו ית' אין שינוי והתפעלות כלל כי נאצלו ע"י הצמצום כאמור וסרה תלונת הפלסופי', הנה עדיין חל עלינו חובת ביאור ענין א' בזה, והוא כי קושיית הפלסופי' על עניני ההתפעלות והמדות שנאמרו בו ית' עד שלזה נדחקו לומר שהם רק שוללים ודברה תורה כל' בנ"א כנ"ל פ"ז, היא ב' דברים א' על עצם ההתפעלות שהיא שינוי ולא יתכן לומר כן בבורא ית' משני טעמים האמורים בדבריהם כנז' לעיל פ"ז, ב' גם אם נניח קושי' זו ונאמר שאין ההתפעלות גורם שינוי, עדיין קשה כי מהיכן יהי' ההתפעלות שבשלמא באדם שיש זולתו דבר מה בערכו יתפעל ממנו וירחם עליו או יכעס עליו אבל בו ית' שאין דבר חוץ ממנו ממי יתפעל בשמחה או בכעס מאחר שהכל הוא ממנו, והנה קושי' זו השניה לא נתבאר ישובה לכאורה מדברינו כי אע"פ שנת"ל שההתפעלות והמדות הם בבחי' הארה אלהית שאחר הצמצום עד שלא יקשה עלינו הקושיא הראשונה שלא יתכן לומר בו ית' שינוי ואילו הי' פעמים כועס ופעמים שמח הי' משתנה מפני שבאמת בו ית' אינו שינוי והשמחה והכעס נמשכו ממנו בבחי' צמצום רב מן הזיו והאור שלו כו' כנ"ל באורך, אבל עדיין קשה למה יתפעל כלומר הרי בהכרח שגם השמחה והכעס שאחר הצמצום הם נמשכים ממנו ובכל רגע הוא מצמצם אורו וזיוו הבבע"ג להיות מתצמצם להיות בבחי' שמחה או כעס א"כ ממי יתפעל מאחר שאין לך דבר שחוץ ממנו כו'. ואמנם באמת תשובת דבר זה ג"כ נתבאר ומובן למשכיל היטב בדברים הנז"ל בענין הצמצום, והוא כי כבר אמרנו שבעצמותו אין התפעלות כלל ואינו לא כועס ולא שמח כי הוא מתעלה ומתרומם על כל מדות אלו, ובערך זה נאמר אם צדקת מה תתן לו (איוב ל"ה ז') ורבו פשעיך מה תעשה לו (איוב ל"ה ו') שאין המצות והעבירות תופסים מקום כלל להיות הוא ית' מתפעל בעצמו מהם וגם בערכו לא יתכן ההתפעלות, ומה שהוא שמח ממעשה הצדיקים וכועס על הרשעים אין זה באמתת עצמותו רק שמאציל מדות אלו מאורו ע"י צמצום, כדי להשפיע על ידן לצדיקים ולרשעים כפי המסתעף מן