נב, ב

כו', ועתה יובן ג"כ הקושי' שני' דלעיל פ"ה איך שאין שינוי בא"ס ב"ה ממה שפועל פעולות שונות בכלים שונים ואינו כמו האומן שמשתנה בעצמו מחמת שינויי הכלים כו' לפי שהתלבשות אורו ית' בכלים לפעול על ידן הוא רק בבחי' אור וזיו לבד וגם בחי' הארה דהארה לבד וגם ההארה בעצמה השינוי בה אין אמיתי אבל בו ית' אין שום שינוי כלל ח"ו הגם שכל הפעולות ממנו דוקא כנ"ל:

ז) והנה עתה יובן היטב ענין התוארים שכינו לו הנביאים וחז"ל שהתחלנו לבאר לעיל פ"ד, אשר הפלסופים נדחקו מאד בזה ואמרו כי כל מה שאנו רואים שהכתוב מכנה המדות לבורא ית' וית' כמו שנאמר יושב בשמים ישחק (תלים ב' ד'), כעסוני בהבליהם (דברים ל"ב כ"א) כאשר שש ה' וגו' (דברים כ"ח ס"ג) אינו שהוא בעל מדות כי הרי הוא אומר אני ה' לא שניתי (מלאכי ג' ו') ואילו הי' פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה, אלא על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בנ"א, ור"ל שהוא פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו ר"ל מתנועות נפשיות לא שהוא ית' בעל תכונות נפשיות מטעם הנ"ל ועוד שכל מי שהוא בעל מדה הוא שני דברים הוא והמדה, ובלשונם נושא המקרה ונשוא המקרה, וזה לא יתכן בבורא ית' שהוא א' כנ"ל. ראה עד אנה הביאם דחקם ובאמת לפי כוונתם שהמדות הם עצמותו בטוב נדחקו מפני שבו ית' נתחייבנו להסיר הריבוי והשינוי כמש"ל, אבל באמת אינו כן אלא שנמצאו באמת המדות האלו למעלה באלקותו ית' והן העשר ספירות דאצילות, אלא שאינן ממהות המדות שבאדם ונעלים מהם עילוי רב וכמ"ש באגה"ק (סי' ט"ו) בשם הה"מ ז"ל ע"פ ואנכי עפר ואפר (בראשית י"ח כ"ז) וכמ"ש פ"ז, אבל עכ"ז הם מהות מדות ויתכן כפשוטו באמת מ"ש יושב בשמים ישחק (תלים ב' ד') או כעסוני בהבליהם (דברים ל"ב כ"א) וכמ"ש וחרה אף ה' שהוא בחי' מדת הגבורה להתפעל בכעס ודין על המורד ולהענישו, או להיפוך להתפעל במדת האהבה על הצדיק להטיב לו, והמה מדות אלקיי' ממש, ואעפ"כ אין זה מחייב שינוי בו ית' ולא ריבוי לפי שכבר הקדמנו לעיל שעם שנק' אלקות אינן מהותו ועצמותו ממש אלא שנאצלו ונמשכו ממנו בבחי' אור וזיו דזיו וגם זאת ע"י צמצום הנ"ל כדי להנהיג העולמות על ידן ואחר שנתצמצם הארת אלקות עם שהיא הארה אלהית והוא ית' הוא המאיר אותה מ"מ לפי גודל הצמצום יתכן ההתפעלות בחסד וגבורה שחוק וכעס אבל במהותו ועצמותו ית' הוא אומר אני ה' לא שניתי כנ"ל, אמנם לכאורה קשה הל' שאומר כאשר שש ה', וחרה אף ה', משמע שמהו"ע ממש הוא השש או הכועס כי לעולם לא יקרא שם מן השמות אלא על מהו"ע ממש, אך הענין שזהו מצד התלבשות אור העצמות במדות הנ"ל כמש"ל פ"ו ולכן בהתעוררות מדת הגבורה ע"י אתעדל"ת של המורד הרי גם אור העצמות שבמדה הוא יפעול ויחי' המדה של הגבורה והכעס להעניש החוטא א"כ הרי יתכן לומר וחרה אף הוי' ממש, אלא שזו ההתפעלות אינו קנוי באמתת באור העצמות רק שנראה כן וכמשל המים בהכלי שמשתני' לפי גוון הכלי ומראי' כן ומ"מ אין השינוי קנוי בהם. ואמנם במהו"ע ממש שלמעלה מן ההארה דהארה הנ"ל הנק' עצמות שבכלים והוא למעלה מן הצמצום הנ"ל גם התפעלות זו הנראית אינה נמצאת כנ"ל ועד"ז כל התוארים מה שנק' חכם ומבין וחסיד וגבור ונורא הכל מצד התלבשות אור העצמות במדות החכמה והבינה והחסד והגבורה כו' שבהתלבשותו בחכמה נק' חכם על שם שהוא מקור חכמה זו ומחי' אותה ע"י אור העצמות כנ"ל וכן מבין בבינה וכו' וגם שהוא מתחכם על ידי החכמה להאיר חכמה באבי"ע וכן מתחסד ע"י החסד כו' וז"ש רז"ל במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו לפי שהגדולה עצמה ענוה גדולה היא להשפיל עצמו כ"כ ע"י צמצום