נ, ב

שינויי האיברים העין מהרגל והפעולה באה באמיתת מאור הנפש שבהם, ואמר עוד שם שעם היות שכשהעצמות מלובש בכלי הרי נעשה בו תמונה עד"מ כמו התמונה שנעשה בחיות הנפש המלובש בעין להיות כח הראי', שמובדל אז מן התמונה שנעשית בכח שברגל שנעש' בו תמונת כח ההילוך, וא"כ לפ"ז הדרא קושי' לדוכתא שיהי' בעצמותו שינוי והתפעלות ח"ו ולזה אמר שהשינוי הזה בהם אינו אמיתי אלא שהוא לענין הפעולה בלבד וכמשל מים שמשתנים לפי גוון הכלי שאין השינוי בהם אמיתי רק למראה העין שכשיצאו מן הכלים חוזרים למראיתם כו' ואמר עוד שגם השינוי הזה גם שאינו אמיתי אינו אלא בעצמות המתפשט בכלים אבל מהו"ע ית' ממש אין בו אפי' שינוי הזה אלא הוא לבדו כמו שהוא קודם בה"ע, וזהו שלימות האמונה שנאמין היות כל הפעולות השונים באים ממנו דוקא בהשגחה פרטית לכל נברא בפרט ע"י ידיעתו בו כנ"ל פ"ד ואעפ"כ נאמין ג"כ שהוא בעצמותו אין בו שינוי והתפעלות ג"כ כדכתיב אני ה' לא שניתי (מלאכי ג' ו') שזהו מעקרי האמונה ג"כ להאמין באחדותו הפשוטה כנ"ל ואין סותרים זא"ז כמו שהתבאר היטב אלו דבריו ז"ל שם ובשער א' פ"ח. וע"פ הבנה זו יש להבין איך אין שום שינוי במאציל ית' מהשתנות הפעולות והרי במשל כשהאומן עושה מלאכה בכלי אומנתו יש בו התפעלות בהכרח לצמצם עצמו במלאכה זו וכשעוסק במלאכה אחרת ע"י כלי אומנות אחרת משתנה לצמצם עצמו כענין מלאכה ההיא ואיך הוא למעלה שהוא ית' הפועל ואעפ"כ אינו משתנה כדכתיב לא שניתי כו'. ואלו שני הקושיות יתורצו ויובן למשכיל היטב בהקדים הקדמה א' והוא הטעם מה שהמקובלים כינו להמשכת החיות אלהות בשם אור ולא כל' הפלסופים שקראו שפע, וע"פ הקדמה זו יובן ג"כ ענין שכללתי בעיקר הה' בשם בעל העיקרים והוא שהוא ית' מסולק מן החסרונות ור"ל בכלל זה שאין בו לאות ח"ו אלא כדכתיב לא ייעף ולא יגע וגו' (ישעי' מ' כ"ח) וכדכתיב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים (נחמי' ט' ו') וכמאמר אתה הוא קודם שנברא ומשנברא כו' בהשוואה א' ממש. והענין כי מלת שפע נופל על ענין פעולה הבאה בהתפשטות כח מעצם המשפיע עד שעצמותו נטרד וזז ממקומו וממצבו ונותן כחו להוליד ולפעול פעולה והשפעה זו ונמצא משתנה בין מקודם שהשפיע שהי' במקומו (מלת מקום בזה הוא ל' השאלה כלומר בעצמיות מהותו) לאחר היותו משפיע שנטרד בכחו לעסק השפעתו והם כל עניני מלאכות הנעשים ביד ורגל שכח התנועה שביד מתפשט במלאכה עד שמתייגע וכה"ג בהשפעות כחות רוחני' כמו השפעת השכל מכח החכמה שעצמיו' החכמ' והשכל המלובש במוח נטרד להוליד שפע ההשכלה ולכן יתייגע בהעמקתו הרבה במושכלות, ויקראו פעולות אלו שפע בלה"ק, ואמנם ל' אור הוא היפוך זה, שעם היות הוא ג"כ המשכה ממקורו אבל הוא באופן שאין במקורו שום התפעלות ושינוי בין מקודם שהאיר לאחר שהאיר אלא עומד על מקומו ומעלתו בשוה לעולם, גם אם ירבה להאיר לא יטרד ואם ימעיט לא יתוסף כחו עי"ז וכנראה בעליל במאור השמש שהזיו הנמשך ממנו אינו פועל בו שינוי שמאור השמש בעצמותו בהשוואה א' והזיו נמשך ממילא ממנו כי כך היא סגולתו בטבעו שבראו הש"י כך, ולכן אם יהיה ענן ולא יומשך זיוו בחלל העולם לא יתרבה כחו עי"ז מאם יהיה זיוו מאיר אלף שנה, וכיוצא בהם בדברים המאירים שבראם הש"י ונתן בהם טבע זו להיות המשכה מהם שהוא האורה ממילא עד שלא יפעל בהם שינוי כנ"ל משא"כ בשארי הנמצאים שלא הטביע בהם הש"י סגולה זו ולזאת כשישפיעו הם ישתנו בעצמותם כי יתנו כחם ממש בההשפעה כו', וממוצא דבר אתה למד שמאחר שהש"י ברא נבראים שיש בהן סגולה זו א"כ כ"ש וק"ו שבו ית' יש זה כמ"ש המשורר ק"ו