מח, א (מהדו"ק)

הפעולות שנבראו ממנו בהיותם אצלו כלי אומנות שעל ידיהם פועל ומשפיע לנבראי' ויצא לנו מזה שרבוי התוארי' אינן מחייבות רבוי בעצמותו ח"ו מאחר שהם פעולות שהוא פעל אותם והמציאם ולא שהם עצמותו ח"ו וכן יצא לנו ששינוי הרצון אינו מחייב שינוי בעצמותו ח"ו מאחר שהרצון הוא פעולה ולא עצמותו כו', אלא שדבריהם צריכים לפנים ולפני ולפנים כי אם הידיעה היא כמו כלי ועל ידה הוא יודע א"כ יודע בידיעה שחוץ ממנו ח"ו, אך ביאור זה נת' באורך בפרד"ס מהרמ"ק שער עצמות וכלים פ"ד ושם פאב"ג הביא ג"כ ב' דעות בזה דעת רבי מנחם מרקנטי שהספירות שהם חב"ד וכו' הם כלים ודעת רבי דוד שהם עצמותו וקרוב ענין זה למש"ל ההפרש בין דעת האומרי' שהוא היודע וכו' שהם כדעת ר' דוד ובין דעת הגאון מהר"ל שהוא כדעת ר' מנחם אך שיש לפרשו ג"כ כמו שכתב הרמ"ק שם והוא האמת שהספירות הם עצמות וכלים, ר"ל כי זהו הנח' מקויימת כמו שהניח הגאון הנ"ל שעצמותו ית' הוא הויה פשוט' ואינו בגדר שכל אלא מרומם ומתנשא לאין קץ כו' והשכל הוא נפעל ממנו שפעל והמציא להיות מציאת שכל והוא הנק' כלי החכמה ובתוכו מאיר אור העצמו' שהוא הוי' פשוטה כי האור הוא מעין המאור ואור זה הוא המחי' את הכלי והוא הפועל ע"י הכלי ר"ל שמשכיל ע"י החכמה ויודע הנבראי' ע"י הדעת ומתחסד ע"י החסד ונמצא ע"י הכלי נעשה תמונה באור הפשוט הנק' עצמות להיות נגדר בדבר פרטי כמו חכמ' או בינה או חסד ורחמי' ויצא לנו מזה שאין הוא ית' יודע בדיעה שחוץ ממנו ח"ו כי הרי פעולת הכלי אינה מתייחסת באמיתת אלא להאור וחיות המתלבש בה שהוא העצמו' המאיר בהם והביא שם משל לזה כמו שחיות הנפש המלובש בגוף שהוא ג"כ פשוט בערך