מא, א

הדיבור שהוא כאין לגבי החיות המתפשט ומלובש במחשבה ומדות ושכל כן עד"ז ממש הוא בחי' חכמתו ית' מה שיוכל להתפשט ממנה להשפיע בתחתונים כולם הם כאין לגבי בחי' פנים המיוחד במאציל ב"ה דכולא קמי' כלא חשיב וההשפעה לכל הנבראים כולם שהם בעלי גבול ותכלית נחשבת ירידה וצמצום כביכול לגבי המאציל א"ס ב"ה עד"מ כמו שנחשבת ירידה וצמצום לשכל האדם המצומצם באיזה עשיה גשמיות וחומריות ממש ולכן מרע"ה שהשיג עד אחוריים דחכמה זכה שתנתן על ידו התורה שהם נובלות חכ' שלמעלה פי' מה שנובל ויורד למטה ומתלבש בתורה גשמיות שלנו שעיקרה ותכליתה הוא קיום מצות ל"ת ועשה בפועל ומעשה כמאמר היום לעשותם (ע"ז ג' א') וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה (קדושין מ' ב') והלומד שלא לעשות נוח לו שנהפכה שלייתו וכו' (ירושלמי ברכות פ"א ה"ב) וכל אדם מוכרח להתגלגל עד שיקיים כל התרי"ג מצות בפועל ממש עכ"ל. ומובן מזה שדוקא בחי' טעמי תורה שנתגלו למרע"ה שעל זה כיון באומרו חכמת אלהות ב"ה המלובש בתרי"ג מצות התורה כו' הוא שנק' בחי' אחוריים נובלות דחכמה שהוא מה שיוכל להתפשט ממנה בתחתונים בע"ג ומרע"ה בכלל, אבל עיקרי טעמי התורה כמו שהן בידיעת עצמו כביכול זהו פנימי' החכמה וע"ז נאמר ופני לא יראו (כי פנימי' אבא הוא פנימי' ע"י כמ"ש בפע"ח ומובא במ"א ע"פ כי תצא למלחמה בביאור ג' תקס"ה ובחי' ע"י הוא בחי' שעשוע המלך בעצמותו ואהי' אצלו שעשועי' ונעלמה מעיני כל חי (איוב כ"ח כ"א)) וילמד הסתום מן המפורש בכי"ק במ"א ע"פ מארז"ל (ע' סוטה ל"ה א') דוד זמירות קרית להו (אגה"ק סי' ל"ו) כו' מעלתה זו כו' מבחי' אחוריים כו' נובלות חכמה כו' אבל פנימי' שבעומק שהוא פנימי' התורה היא מיוחדת לגמרי באא"ס ב"ה כו' יעו"ש, והנה הלוחות שבארון נמשכו מבחי' פנימית (ובזאת מעלתם יתירה על התורה שלפנינו הכתובה בידי בו"ד כי בלוחות כתיב והמכתב מכתב אלהים כו' (שמות ל"ב ט"ז)) ולכן לא היתה בהן בחי' פנים ואחור גם בגשמיות שזהו נגד השכל להיות כתובים משני עבריהם ויהיו נקראים מכל צדדיהם בשוה אלא מחמת גילוי בחי' פנים העליון בהם ולכן נצטוינו לשאת הארון על הכתף לחבר ולייחד את הכתפים שהן בחי' אחוריים אל עבודת הקדש היא ח"ע בבחי' פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון ע"כ תוכן דבריו שם:

ב) וביאור הענין הנה יובן בביאור ענין שכחה דדוד שנשאו על העגלות וארז"ל (סוטה ל"ה א') שזה הי' עונש לו על שאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי כו' ששיבח התורה בקראה אותה זמירות וא"ל הקב"ה דוד זמירות קרית להו חייך שאתה נכשל בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעים בו שנאמר כי עבודת הקדש כו' ולהבין זה יש להקדים כי הגם שנת"ל שהתורה שלפנינו היא רק נובלות חכמה שלמעלה ובחי' אחוריים בלבד גדולה היא לאין קץ ותכלית מן חיות אלהות שבכל העולמות עליונים ותחתונים ובבחי' זו שיבח דוד את התורה וכמבואר שם בכי"ק וז"ל (סי' ל"ו) ולהבין מהו השבח להקב"ה כשזה אסור או מותר הנה הוא ע"ד מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תלים צ"ב ו') כי הנה נודע שכל העולמות עליונים ותחתונים תלוים בדקדוק מצוה א', ד"מ אם הקרבן כשר נעשה יחוד עליון ועולים כל העולמות לקבל חיותם ושפעם, ואם שינה שקיבל הדם בשמאלו ד"מ או שלא בכלי שרת כשר או שהי' חציצה אזי נתבטלה עליות העולמות וחיותם ושפעם מחיי החיים א"ס ב"ה וכן בתפילין כשרות מתגלי' מוחי' דזו"נ שהם מקור החיות לכל העולמ' ובדקדוק א' נפסלין ומסתלקין המוחי' וכה"ג בדקדוקי מצות ל"ת, והלכך המתבונן מה גדלו מעשי ה' שבריבוי העולמות וכל צבאם ואיך כולם בטלים