לג, א
הם יתייחדו עמה באיזו חדוה פרטית יותר מכללות ישראל שלא סבלו כ"כ בפרטות: ועתה ית' הטעם דאל הפרכת לא יבא שהוזהר הבעל מום מליכנס להיכל ולמזבח הגם שר' שמעון לא ביאר הטעם לזה אלא שסמך על שממילא מובן הענין לפי ההקדמה שהקדים, והוא כי מודעת זאת כי בהיכל הי' גלוי אא"ס בחיצונית עד שראו בעיני ראי' כמ"ש וירא כבוד ה' כו' (ויקרא ט' כ"ג) וירא כל העם כו' (שם ט' כ"ד) וכן במזבח הי' יורד אש שלמעלה כמ"ש ותצא אש מלפני ה' (שם), ולכן הוזהר הבעל מום בל"ת של תורה ליכנס לשם להיות כי גופו נפגם עכ"פ מחיצוני' אע"פ שפנימיותו קדוש אסור לו ליכנס לשם ולהראות פגימתו כדי שלא יפגום ח"ו גם גילוי אלקות שבשם כיון שהגלוי הוא ג"כ בחיצונית ממש, ואותו הגילוי א"צ להיות נפגם ח"ו כי הוא גלוי אלקותו ית' ממש שהגלוי הזה מגיע גם בחיצונית לראיית העין ויכול להיות נפגם ח"ו כשיכנס שם בע"מ שפגמו החיצוני' גופו, אבל לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל (ויקרא כ"א כ"ב) להיות כי בפנימיותו לא נפגם כלל ושלם הוא בתכלית וענין אכילת הקדשים תלוי בפנימית (שהרי בחיצוני' אין ניכר הקדושה עליהם רק שהענין תלוי בפנימיות) האדם כשהוא שלם אזי יכול להעלות את הקדשים כי סוד אכילת כהנים שבעלים מתכפרי' עי"ז הוא שהם ע"י אכילתם מעומד כענין שמו"ע בכוונות ויחודים גורמים אכילת אדם העליון שעל הכסא שהוא סוד המשכת מ"ד לברר מ"ן דב"ן וכבר נת"ל שבשם מ"ה אין שום יניקה כלל וגם בירורו אינו לברר טוב מן הרע אלא רק להעלותו ולתקן המ"ן שכבר נברר מן המל' להיות בו ביטול אמיתי שז"ס גלוי הפנימי' כמש"ל בענין משה וכמ"כ הי' אכילת הכהנים בביטול וע"כ אין בעל מום פוסל בזה שהרי פנימיותו שלם אבל כניסה בהיכל ולמזבח לפי שהוא בבחי' חיצוני' ודומה לבירור הראשון דמל' שמבררת מן הרע שז"ס אכילת מזבח ושם יכולים החיצוני' לינק כמשנת"ל ע"כ אין הבע"מ רשאי ליכנס לשם כו' (וקיצור הענין שהגילוי אלקות דהיכל ומזבח מבחי' מל' חיצונית ושם יכולים לפגום משא"כ אכילת הכהנים רמז לאכילת מ"ה דז"א פנימית ושם אין יניקה כלל כו') אבל לע"ל יתוקנו הפגמים בשלימות ניצוח המלחמה ואז יהיו הם שמחים בחדות השכינה ביתר שאת ויתר עז. וה' יזכנו לראות בנחמת ציון וירושלים בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן:
---------------*---------------
ממצוה רפ"ה עד רצ"ב הם ז' לאוין ועשה א' בענין מומי בהמה ושרש ענין פיסול המום בבהמה עמ"ש בפ' קדושים במצות (רמ"ג) ואהבת לרעך כמוך ספ"א:
---------------*---------------
מצוה רצ"ג להיות כל קרבן בן שמונת ימים שרש זה ע' מ"ש במצות מילה ח"ב פ"א בענין מילה בשמיני:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.