לב, ב

הוא מניח להכות היותר חלשים ופחותים שבאנשי המלחמה אשר לא יצלחו כו' וכן הוא למעלה שמניחים להם יניקה מן החיצוני' דחיצוני' וכמו שמצינו במאמר הקב"ה למשה במצרים בילדים שהיו מניחים בחומה קוצים אני מכלה (ברש"י סנהדרין ק"א ב') והמופת בזה הי' מיכה שהוציאו מן החומה ועשה מה שעשה כו' אך גם זה הוא בשביל הריוח הנפלא שאח"כ יוציאו מהם הניצוצים היקרים שלפני האצילות מה שחטפו משבה"כ וז"ס מעשה יהודה ותמר שהוא ג"כ הנחת מקום קצת ליניקת הסט"א כדי שיוציאו מהם בכוונתם לש"ש (כדאי' בזהר אחרי) את משיח ומלכי ב"ד שהוא המשפחה היקרה שחפץ ה' בהם וכמה נביאים יצאו ג"כ ממנה כו' (אך אחר שניתנה התורה אסור לעשות כן אם לא כשיאמר נביא לפי שעה חללו שבת וכמעשה דאליהו בבמה בחוץ שהוא ג"כ ע"ד הנ"ל שמניחים קצת בשביל ריוח הרבה וז"ס שבת דחויה ולא הותרה וכן טומאה דחויה בצבור (יומא ו' ב') כמ"ש הרמב"ם וכס"מ פ"ב מהל' שבת): וזהו ביאור דברי הזוהר וכד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא שהוא ענין יניקת החיצונים ממנה כשמניחים א"ע מוכה כדכתיב עת אשר שלט האדם באדם (קהלת ח' ט') והוא סוד מארז"ל בא נחש על חוה (שבת קמ"ו א') אך לא ביסודה ממש ח"ו כי כבודי לאחר לא אתן כתיב (ישעי' מ"ב ח') אלא מבחי' שמות אלקים דקדושה שנכללים ביסודה וכמ"ש באוצ"ח דצ"ט ע"א ע"פ אכלה ומחתה פיה כו' (משלי ל' כ') ומבואר אצלינו במ"א ע"פ מאמר הזהר פ' חוקת ת' הוא ד' ונו"ן מתחברים כחדא ע"ש שהיניקה הזאת הוא כדי להאבידם אח"כ וזהו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז' י') אבל מ"מ עד כה ועד כה הרי הם יונקים ופוגמים בשפע הקדושה דשמות אלקים המקבלים מיסוד דנוק', וכדין כל אינון נשמתין דנפקין שהנשמות נמשכים ג"כ מיסוד דנוק' שהם שם בעיבור וכנ"ל בפי' בקורטא דלגו כו' אע"ג דכולהו דכיין כולהו קדישין לפי שבפנימיותן לא הגיע שום מגע נכרי ח"ו כמו שיבאר בסמוך, הואיל ונפקו בפגימו פי' שנמשכו מן המל' בשעה שהיא פגומה והחיצונים יונקים והוא צער גדול כנ"ל אזי גם הם בכל אינון אתר דמטו אינון נשמתין כולהו אתברו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין מחמת שהחיצונים יונקים מהם וזהו צער וכאב עצום להם ואמר בכל אינון אתר ר"ל בעודם למעלה בדרך המשכותם ממדת מלכותו ית' להתלבש בגוף שנמשכים דרך כל ההיכלות דבי"ע ובכל היכל שבאים יש להם כמה צערין כמה כאבין ואתברו ואתפגימו מסיבה הנ"ל, ואילין אינון דאתרעי בהו קוב"ה לפי שהם סובלים היסורים הללו מחמת פנימית רצון ה' וחפצו במלחמה זו עם החיצונים להוציא יקר מזולל, רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ולא נשמתא פי' כמו שבמל' הפגם רק מבחי' הלבושים אבל לא בפנימיות' ח"ו כמ"כ היניקה שמהם הוא רק מחיצוניתם בלבד אבל בפנימיותם כולהו דכיין כולהו קדישין, ולכן בבואם לעוה"ז גופם לבד נפגם במום אבל נשמתן קדושה בתכלית וזהו טעם מספיק ג"כ לענין יסורי האדם בעוה"ז וכדעת ספרי קדמאי שם בזהר דר"ש ס"ל כוותייהו מחמת הולדם בפגימו דסיהרא שהוא בחצי חדש השני כו' (אך כוונת הולד' י"ל זמן לידתם למעלה מן המל') ולע"ל בעיין לחדתותי בחדתותי דסיהרא פי' כשתתגלה נצחון המלחמה ובלע המות לנצח והניצוצי' היקרים המסולאים מפז שהם לפני מלך מלך לבנ"י כולם יתעלו למעלה ע"י המל' שהיא אשת חיל הנ"ל ותהי' אז עטרת בעלה מטעם הנ"ל וכדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעי' ל' כ"ו) וכתיב נקבה תסובב גבר (ירמי' ל"א כ"א) אזי הנשמות הנ"ל שהם חבירים משותפים עמה שסבלו עמה צער המלחמה בפרטות ביותר עד שנפגמו מחמת מלחמה זו ואתברו בכמה כאבין ברוחני' וגשמיות