לא, ב

במילואה ואח"כ חוזרת חלילה להתמעט ולהסתתר ולהולד ולהגדל כו' וזהו ע"י שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי א"ע (חולין ס' ב') וידוע שהענין רומז למעלה במדת מלכותו ית' המחי' עולמות בי"ע שיורדת כן עד"ז בבי"ע ובר"ח נולדת ונעשית נת"י ועולת לקבל מאור החמה שפע מדותיו ית' המיוחדות במאצילן א"ס ב"ה, והירידה הזאת הוא כדי לברר בירורי ניצוצי' שנפלו בשבה"כ מז' מלכין דתהו שהיו בבחי' יש כמ"ש וימלך וימת כי המלוכה רומז על התגלות המדה להיות יש ודבר מורגש כמו שירגיש חכמתו ומזה הי' סיבת המיתה להיות התהוות סט"א שהם בחי' הקליפות שהם יש גמור לומר לי יאורי וכמ"ש ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו (משלי כ"ו י"ב) פי' אע"פ שהאיש חכם בחכמה דקדושה בידיעת גדולת ה' והדר גאונו אבל כשהחכמה בבחי' יש הלא דבר הוא וחכם בעיניו אזי יש תקוה ר"ל יניקה לכסיל העליון הידוע שהוא שרש הסט"א ממנו והיינו ע"י השתלשלות שבעולם הבריאה עדיין כסיל זה רובו טוב וכמארז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו (ב"ב ט"ז א') וביצי' מתגבר הרע יותר עד שבעשי' רובו רע ועליו כיוונו רז"ל נתן עיניו במקדש ראשון והחריבו נתן עיניו במקדש שני כו' (סוכה נ"ב א' ע"ש) ואין המאמרים סותרים זא"ז, ועד"ז נפלו הכלים די"ס דב"ן דתהו שהיו בבחי' יש בבי"ע והבירור שלהם הוא ע"י ע"ס דמ"ה שהחכמה היא בביטול במציאות לגמרי בהתחכמות זו בביטול הנמצאים אליו ית' דאין עוד וכן שאר כל המדות ובהתגלותם בכלים דע"ס דב"ן שנפלו הם פועלים בחי' הביטול גם בהם וזוהי ענין הבירור שלהם שמקבלים הביטול ע"י גילוי ע"ס דמ"ה וכענין מ"ש הולך את חכמים יחכם (משלי י"ג כ'). אך צ"ל דמכאן משמע שהבירור הוא ע"י המל' וכ"כ ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה (משלי ל"א ט"ו) ובדוכתי טובא מבואר בזהר שהבירור הוא ע"י החכמה והוא אומרו בחכמה אתברירו. והענין ששניהם אמת כי יש ב' מיני בירורים א' לברר הטוב מן הרע ממש וזהו ע"י המל' שיורדת בבי"ע ששם הניצוצי קדושה מובלעים תוך הסט"א בנוגה דבי"ע ומלקטת אותם ומפרדת הרע מהם ועולים בבחי' מ"ן ביסודה ואז אח"כ נמשך בחי' מ"ד והוא בחי' החכ' שבה אתברירו בירור ב' להיות מ"ד דמ"ה מברר מ"ן דב"ן ואז נהפך המ"ן לאלקות ממש ונכלל בחכ' שהיא המ"ד והוא כמו עד"מ בזיווג זכר ונקבה שהנקבה מזרעת זרע ג"כ כידוע ממארז"ל אשה מזרעת (נדה ל"א א') וכן הסכימו חכמי הטבע והזרע הוא ממובחר מה שנתברר מהמאכלים שאוכלת ואח"כ זרע הזכר מברר את זרעה והפסולת נדחה ומן המובחר נעשה הולד, והנה ביאור ענין ב' מיני הבירורים למעלה הוא מובן מענין ההפרש שבין משה לאליהו כי משה הי' בודאי גדול מאליהו ואפי' רשב"י אמרו בזהר דמילי' אתחקקון לעילא ומלוי דאליהו לתתא ולכן אליהו הוא שליח לצורך הצדיקים כדאי' בזהר ובגמ' ואעפ"כ יש מעלה באליהו גדולה מבכולם שגופו עלה בסערה ונזדכך כ"כ מה שאפי' משה נקבר גופו בארץ, והענין כי אליהו בגי' ב"ן שמשם שרשו והוא בחי' חיצוניות ולכן הגיע הזיכוך גם לגופו שהי' בחי' ביטול המציאות בגופו בתכלית עד שנהפך להיות כא' מן המלאכים העליונים שנאמר בהם וצבא השמים לך משתחוים (נחמי' ט' ו'), כי חיצוני' שלמעלה יכול להיות נשפל ולשלח פארותיו למטה מאד משא"כ במשה שנמשך משם מ"ה כמ"ש בו ונחנו מ"ה (שמות ט"ז ז') והוא בחי' פנימית שאינו יכול לשלח גילויו כ"כ בגוף גשמי תכלית החיצונית ומ"מ מעלת הביטול שהגיע למשה בפנימיותו נעלה יותר מפנימי' דאליהו שהרי שכינה מדברת מתוך גרונו של משה והיינו לפי שפנימיותו נמשך ומאיר שם מ"ה שלמעלה משם ב"ן:

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.