כד, א

גם מן המלאכים הגם שהם בבחי' ביטול וצבא השמים לך משתחוים (נחמי' ט' ו') מ"מ אין להם השגה במהות ועצמיות האלקות ממש שהרי הם בחי' יש ונפרדים ואילו הי' אור א"ס מתגלה עליהן היו בטלים במציאות כמו שהוא קמי' אלא שמתהוים מאין ליש ע"י הצמצום והעלם האור מהשגתם להיות בבחי' יש רק שמ"מ הם בבחי' ביטול היש ע"י ידיעתם שמתהוים מאין וזה נק' קטנות ע"ד הנ"ל באמונה אבל נשמות ישראל נמשכים מחכמתו ית' שהיא אלהו' ממש ואינן נפרדים כלל והיו משיגים מהות האלהות שבי"ס המהווה מאין ליש וזהו בחי' גדלות ממש כנ"ל אך שהושפלה הנפש אלקית בנפש הבהמית שלמטה גם ממדרג' המלאכים כנ"ל בהיותה יש גמור כדי שתהפך אותה ותביאנה לידי ביטול היש באמונת אומן הנ"ל שזהו בחי' ביטול היש וקטנות וז"ס יצ"מ שצ"ל בכל יום ממש עד שיגיע לומר בק"ש הוי' אלקינו ה' אחד שזהו מה שנתייחד לנשמות ישראל כנ"ל וגם נפש הבהמית תתהפך עי"ז לדעה זו שהרי הוא משיג ומתבונן בשכל האנושי שמנפשו הבהמית כידוע וז"ס מארז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה (יבמות ק"ה ב') פי' לבו למעלה הוא ההתבוננות במהותו ועצמותו ית' איך שהוא מרומם ונשגב מכל העולמות ואין ערוך אליו כידוע ומבואר למעלה ובמ"א באריכות ומ"מ צריך ליתן עיניו למטה ג"כ דהיינו על העולמות שהם בבחי' יש ודבר ושישכיל איך שהם בבחי' ביטול ומתהוים תמיד מאין כמש"ל כי כשיהי' רק ההתבוננות במהותו ועצמותו ית' הנה אחר התפלה כשיפתח עיניו ויראה העולם ומלואו ליש ודבר יוכל ליפול ממדרגתו וילכד במצודות תאוות העולם ויעשה היש עיקר התעיף עיניך ואיננו אבל כשנתן עיניו למטה בתפלה והשיג ביטול היש לאשורו לא יפול ח"ו כי הרי נתאמת אצלו אחדות ה' למטה בעיני בשר, וז"ס אתה הראת לדעת (דברים ד' ל"ה) פי' שהנשמה נתגלית בגוף לגלות דעה את נפש הבהמית דנוגה כי הוי' הוא האלקים ולזככה ואז עי"ז עין בעין נראה (במדבר י"ד י"ד) כי אתה ה' לע"ל פי' שאז יהי' השגת מהות האלקות ממש לנשמות ישראל והמלאכים יאמרו לפניהם קדוש מטעם הנ"ל שהם בבחי' יש רק שהם בביטול והוא בחי' קטנות לא השגת המהות אבל לנשמות יהי' אז גילוי מהות האלקות בחי' גדלות אך זה בא להם ע"י התהפכות נפש הבהמית דנוגה וזהו שעין נפש האלקית וראייתה לע"ל הוא בעין שהראת לנפש הבהמית בראייה הביטול היש ומציאותו ולא מהותו שכזה יהי' אח"כ כח עין הרואה שלו במהותו האלקות וד"ל. והנה דרך פרט צ"ל יצ"מ בכל יום אך בכללות השנה הוא בפסח שאז נמשך הכח הזה לנפש אלקי' שתוכל לזכך נפש הבהמית ולקבוע בה אמונה הנ"ל ביתד בל תמוט להיות מאירה בגילוי במוחו ולבו והיינו ע"י המצה כנ"ל שנצטוינו לאוכלה בליל ט"ו בניסן שאז נמשכים המוחי' הנ"ל בכללות נשמות ישראל הוא בחי' אור חכמתו ית' המאיר במקור נשמות ישראל שלמעלה כפי כחם שאת ומשם מאיר לכל נפש בפרט וז"ס המצה כנ"ל: והנה מצות אכילת מצה הוא לילה הראשון לבד ואח"כ הוא רשות כמ"ש רז"ל (פסחים ק"כ א') ע"פ ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך (דברים ט"ז ח') מה שביעי רשות אף ששה רשות ולילה הראשונה חובה כו', כי התהפכות נפש הבהמית הנ"ל שעי"ז ניתן מצות אכילת המצות העיקר הוא בששה מדותיה חג"ת נה"י שבהם הי' השבירה וז"ס ששת ימים תאכל מצות אך לרמז בהתהפכות ששה ימים הם ששה מדות האלו ע"י המצה אך בלילה הראשון נמשך הכח בכללות ואח"כ נמשך לכל הששה ימים ואח"כ באים ימי הספירה מ"ט ימים שהוא בחי' התחלקות בפרטי פרטות ז' מדות שכל א' כלול מז' ובאמרו היום יום אחד לעומר ממשיך הארה ממדות עליונות במדה א' דכנ"י ומשם על נפשו האלקי' להאיר את המדה פרטי' דנפש הבהמית להפכה מחשך לאור וז"ס