כב, א

לפי בחי' ערך המצות כגון בצדקה וגמ"ח נמשך אור א"ס ב"ה לחיצוני' הכלי דחסד דז"א ובקיום הדינין בחיצוניות גבורה וברחמים כו' ודרך ומעבר ההמשכה הוא ע"י פנימית הכלים ומוחותיהן שהם דו"ר שכליים או טבעיים שהן בחי' מוחי' דקטנות וגדלות, ולזה בקש מרע"ה מאד לקיים מצות מעשיות התלויות בארץ שהן תכלית ההשתלשלות להמשיך אא"ס ב"ה לברר הכלים דז"א דבי"ע שבהן הן הרפ"ח ניצוצים ע"י תו"מ מעשיות שבבי"ע עכ"ל: והנה ביאור דבריו שהמצות נמשכים מחד ארחא הוא כללות עונג וחפץ (שם חפץ הוא הרצון שיש בו עונג) עליון להיות גילוי אלקות למטה ע"י ביטול היש שהוא ענין בירור רפ"ח ניצוצים שבכלים שנפלו בבי"ע (ולפי שהכלים הם מז' מדות אמר כלים דז"א כי כשמתבררים נכללי' בז"א דתיקון) ומתחלק לתרי"ג ארחין הם תרי"ג מיני חפץ ורצון העליון ב"ה שבתרי"ג מצות שהן תרי"ג ענינים שונים באיכות ביטול היש מהן בחסדים כמו גמ"ח וצדקה ומהן בגבורות כמו דינין כו' ושבכל א' מהן יש עונג וחפץ מיוחד אשר בקיום המצוה בבחי' ביטול היש במדה פרטית ונתקן בזה למעלה אבר א' מכלים דז"א ע"י עליית הבירורים מרפ"ח ניצוצים שבכלים שנפלו בבי"ע אזי מתגלה העונג ההוא מע"י וא"א שהוא ענין גילוי אא"ס כנ"ל באותו אבר ומדה דז"א, וכמו ע"ד דוגמא מצות תפילין שאנו עסוקים בה שהוא בחי' המשכות מוחי' לז"א ותיקונם כפי מה שנת"ל וביאור ענין השייכות שיש להמשכה זו ע"י ביטול היש דהנחת תפילין בגשמיות, הנה באברהם כתיב הלוך ונסוע הנגבה (בראשית י"ב ט') פי' שהי' אהבתו גדולה כ"כ עד שהי' מרכבה לגבי אהבה וחסד דאצי' וזה הי' מדריגתו בתמידית כל היום אפי' בבחי' קטנות שלו, ומה היתה בחי' גדלות של נשמתו בעת עלייתה בתפלת שמ"ע בהשתחוואה וביטול גמור בחי' חכמה שבנשמתו ע"ז הוא אומר הלוך ונסוע הנגבה מסע זו הוא עליי' ודביקות בחי' חכ' שבנשמתו בפנימי' אור האהבה והחסד דאצי' הוא המוחי' שבה, ובמוחי' יש פנימיי' דהיינו השכל שנתצמצם להיות טעם בקיצור לאותו האהבה ומקיפים אמיתית הרחבת השכל בעומק המאיר בקיצור הטעם וזהו ענין ג' שעות ראשונות הקב"ה שהוא ז"א יושב ועוסק בתורה (ע"ז ג' ב') שהתורה עצמה יש בה הרחבת הטעם והשכל מדוע יפסוק כשר ומותר או פסול ואסור כו' ומשם ממשיך מוחי' פנימי' למדותיו להיות התלבשות הטעם ומוחי' למדות בקצרה ואז בג' שעות שניות יושב ודן אחר שנמשך מוחי' למדות ואח"כ יושב וזן כשמאירים שפע המדות למטה וכמ"ש במ"א, וכפי מעלת המוחי' והטעם ובפרט המקיפים על המדות כך יובן יתרון דביקות אברהם בשמו"ע בעת גילוי חכמה שבנשמתו מקור אהבתו שבכל יום שהוא בחי' ביטול אמיתי יותר נעלה מענין ביטול היש שבאהבתו כל היום ובזאת עשה ג"כ למעלה המשכת מקיפים ובליטת מוחי' דז"א טעם לאהבה עליונה אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א' ב') וז"ס התפילין כנ"ל, וכמ"כ אנחנו שניתן לנו תורת מרע"ה להניח תפילין גשמיים על הראש והזרוע הוא ג"כ בחי' ביטול היש בחכמותינו כמ"ש המפרשים לשעבד מוחו ולבו, אלא שמלבד הכוונה לשעבד כו' הנה בהנחתו התפילין מקיים המצוה כי אעפ"י דאיהו לא חזי מ"מ ישרה בהם פנימי' המוחי' חכמה שבנפש האלקית שאינו מאיר אלא בשעה ק"ה והוא בחי' ראיה כידוע שא"א לה להתגלות במוחו בהשגתו שלא יתבטל ממציאותו אבל בבליטת התפילין ישרה בהם אלא שהוא בבחי' לבוש והעלם משא"כ דביק' אברהם הי' בגילוי, ועי"ז מעורר למעלה תיקון והמשכת מוחי' לז"א כנ"ל: והנה בהמשכת מוחי' דז"א הנ"ל הנמשך ע"י מצוה מעשיות של הנחת תפילין שלנו יש יתרון מבהמשכה שהמשיך א"א ע"ה ע"י ביטול חכמה שבנשמתו כנ"ל מצד: