כא, ב

ונבלע ממש במקור מקומו וכנ"ל במשל מביטול והתכללות כח התחתון בעליון ממנו עד שאינו פועל פעולתו כלל וכאילו אינו במציאות, שכך הוא ענין העיבור שהז"א כלול ממש באי' ואינו נראה כלל עד"מ עיבור הולד בבטן האם שצפון שם וכענין התכללות המדות בשכל בעומק העיון וההתבוננות, ולזאת ההמשכה מלמעלה באה בבחי' בליטה דייקא והוא ענין לידת המוחי' דז"א שהם המשכת מוחי' חדשים לגמרי וגילוי א"ס ב"ה בלי לבוש המעלים וכמשנת"ל פ"א, וזהו מ"ש האריז"ל שלצורך לידת המוחי' דגדלות דז"א הוצרך להיות בחי' עיבור שני שלכאורה אינו מובן איך אחרי שנולד יחזור להיות בעיבור וכמש"ש בשם הזהר בתר דיינקת לון אתעברת מינייהו אך הענין לפי שהמשכת מוחי' אלו הם גילוי גדול מאא"ס בלי לבוש לזה א"א כ"א ע"י שמתחלה יהי' ההעלאה בביטול אמיתי וע"י הביטול הזה יתגלה הארת אא"ס ב"ה שאינו שורה אלא במקום שבטל אליו ית' וז"ס חותם הב' שמשקיעה דלמטה נעשה בליטה מלמעלה, וזהו ענין יצ"מ היציאה ממיצר מי דבינה ולידת המוחי', וזהו ענין תש"ר שהיא בליטת המוחי' דז"א שבאים אחרי עיבור השני דז"א שנכנס בעיבור בבטן אי' וז"ס כ"א אזכרות שבתפילין כמ"ש בפ"א דהיינו ע"י השקיעה והביטול כנ"ל, (משא"כ מוחי' דנוק' אינן באים ע"י עיבור ב' מטעם הנ"ל שהוא בחי' חותם שוקע שבא ע"י בליטה דלמטה בחי' התלבשות ועליי' בלבד) וז"ס שנא' בפע"ח שכוונת הנחת תש"ר הוא תיקון בבחי' אצילות ששם הוא בחי' הביטול אמיתי כידוע בענין ואחר האש קול דממה דקה (מ"א י"ט י"ב) דתמן מלכא קאתי שר"ל על עולם האצי' דתמן מקנן אבא כח מה כמ"ש במ"א, וחלק התפלה שכנגדו הוא בחי' שמו"ע תפלה מעומד כמשתחווה לפני המלך וכמ"ש בחנה וקולה לא ישמע (שמ"א א' י"ג) וכל המשמיע קולו כו' (ברכות כ"ד ב') לפי שאז צ"ל תכלית הביטול בלתי הרגשה מעצמו אחר שנגש לפני המלך ממש, וגורם עי"ז המשכה בבחי' בליטה מלמעלה בחי' גילוי אור שאינו מלובש בכלי (עד שגם למטה יכול להיות שינוי הטבע כו' כמש"ל) והוא ענין וימינו תחבקני דהיינו בחי' חיוורתי חסד דע"י שמתפשט עד למטה שז"ס הרצועות דתליין על לבא והיינו שתש"ר צ"ל מגולים דוקא כמ"ש וראו כו' (דברים כ"ח יו"ד) ולא יכנף (ישעי' ל' כ') וע"ז כיוונו רז"ל לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה (ע"ז ג' ב') כי חמה נק' בחי' ז"א שיתגלו אורותיו בגילוי רב ועצום ועד"ז הוא ענין הל"ת בבחי' ביטול והנחת עצמותו לא תאכל חלב וגורם מלמעלה בחי' בליטה כנ"ל:

ה) ואחרי התבאר כ"ז, נבאר ענין כללי בסוד מצות ה' ית' ונבאר זה בענין תפילין וממנו יובן ג"כ בכל המצות, והוא כי אמרנו שהתפילין הם המשכות מקיפים למוחי' דז"א וזהו ענין בליטתם כמש"ל, והלא מצות תפילין הוא רצון העליון ב"ה והוא בכתר דא"א מהתרי"ג ארחין כידוע ואין ערוך למקיפים דמוחי' דז"א לגבי אמיתית מקיף שהוא רצונו ית' הנק' כתר דא"א, ועד"ז יפלא ג"כ בשארי מצות כמו שהציצית הם שערות ממוחי' דאו"א שבז"א הנמשכים להאיר לנוק' והלא הציצית הוא ג"כ רצון העליון ב"ה חד ארחא מתרי"ג ארחין דא"א הנ"ל והם למעלה מעלה מבחי' שערות הנ"ל, והנה הענין הלז כבר נתבאר בדרך ארוכה וקצרה בכי"ק נ"ע וז"ל הזהב בקו"א, (אגה"ק סי' ל"ה), במ"א כתיב שרמ"ח מ"ע הן בה"ח ושס"ה ל"ת בה"ג וכו' ובמ"א כתב שהן תרי"ג ארחין נמשכים מחד ארחא כו' שהוא לבנונית וכו', אך הענין שכל המצות לתקן רמ"ח איברי ז"א ע"י המשכות אא"ס ב"ה בהן במוחי' הכלולים בה"ח וה"ג ומקור המוחי' הוא לבנונית כו' הוא עונג וחפץ עליון להמשיך האור למטה ברמ"ח איברים דז"א ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג המשכות הפרטים