יח, ב

מאד ונק' בלשון הקבלה שערות אבא יונק ממזלא שענינם המשכה הבאה בצמצום עצום כמ"ש בדרוש הציצית, ובחי' שערות אלו הן על האמת אותיות ואינן כמו אותיות שלנו ח"ו אלא כמו שגילוי השכל והמדות לזולתו הוא ע"י אותיות ונק' לכך בשם זה מל' אתא בקר (ישעי' כ"א י"ב) כלומר ביאת האור כמו"כ גילוי השפע למעלה נק' אותיות ונק' ג"כ שערות כנ"ל והם הם האותיות דד' פרשיות דתפילין כמ"ש בפ' קדש למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות י"ג ט') דהיינו שנמשך בזה חיות לבחי' ח"ע הנק' תורה דאורייתא מחכמה נפקת וכעד"ז בפ' והי' כי יביאך למוח הבינה שנז' בה יצי"מ שהוא בבינה עלמא דחירו ובשמע והא"ש למוחין חו"ג, ומקור המשכת האותיות והשערות הוא מהקלף שהוא לבן רומז בזה על בחי' הארת אא"ס ב"ה שלמעלה מעלה מהחכמה כנ"ל והיא הנק' בספרי הקבלה גלגלתא וחיוורתי דע"י שממנה נמשכים הארות מצומצמות הנק' שערות ואותיות להאיר לחו"ב כו' כנ"ל ולזאת צ"ל האות מוקף מן הקלף הלבן בסוד הארת א"ס ב"ה הסובב ומקיף העליון שהוא המאיר ממנו הארה זו הנק' אות ומזלא והרי הוא מקיפה ממעל מכל רוחותיה כידוע, (והאותיות אלו הן ההמשכה לחו"ב והן אותיות שלמעלה מהשכל וכמ"כ בהמשכה שמהשכל למדות הוא ג"כ ע"י אותיות וז"ס התפילין שהם מוחין דז"א וכשנבקע יסוד אימא מתהוי' בחי' אותיות כנראה בחוש שכשהאדם טרוד בהשכלת המושכל אין שם בחי' אותיות באותו השכל אך אחר שנבקע יסוד אי' שהוא התקשרות המושכל כידוע אזי יחשוב במחשבה בבחי' אותיות והשרש להתהוות האותיות במחשבה הוא הנק' פתוחי חותם שהוא ענין בקיעת ופתיחת החותם דאימא ולכן נק' הבינה ספר כמ"ש בס"י בענין סופר וספר וסיפור שהם חב"ד וכמ"ש במ"א ע"פ אמר עם הספר (מג"א ט' כ"ה) והנה מאותיות דבינה הנ"ל נמשכים במדות להיות להם מוחין והוא ענין ד' פרשיות הכתובים בבחי' אותיות שנק' ספר כו'), אבל עור הבתים הוא למעלה מהאותיות דהיינו שהוא מבחי' מקיפים וכמ"כ הרצועות שהם כשרים מקלף כנ"ל והנה הרצועות הם המדות ולכן תליין על לבא והנה הם יוצאים ונמשכים ג"כ מן סיום מקום הפרשיות שהם המוחי' כנ"ל ואעפ"כ יש בהם ג"כ מעלה יתירה מן הפרשיות והוא היותם קלף פשוט שהוא בחי' שגבוה מן האותיות כנ"ל ולכאורה הוא פלאי שהרי השכל גבוה מהמדות וכנ"ל באורך בענין קדש מלה בגרמי', אך כ"ז יובן בהקדים ענין א' והוא בענין התהוות המדות כדי שיובן עד"מ למעלה במדותיו ית' הנק' זעיר אנפין, כי הנה לכאורה אנו רואים שחיות המדות הוא מהשכל שהשכל הוא המוליד אותם והמופת לזה אנו רואים בחוש ממה שלפי שכלו יהולל איש דהיינו שלפי ערך השכל כך ערך המדות שהתינוק שדעתו קצרה מדותיו מצומצמים מאד לאהוב דברים פחותי הערך לשחוק באגוזים וכשיגדל שכלו קצת יגדלו מדותיו ויתבזה אצלו הדברים הנ"ל ויאהב לקיחת הממון וכשיהי' גדול קצת יותר יתאוה למה שהוא נכבד מזה שיהי' ראש ודיין ויכבדוהו בנ"א וכיוצא וכשיהי' שלם בשכלו אזי יגדלו מדותיו ויהי' אצלו התכלית לימוד החכמה וידיעת ה' בלבד ולה יתאוה הרי שהמדות נולדים וחיים מהשכל. אך הנה אנו רואים סתירה גדולה לזה דא"כ לא הי' ראוי להיות ערך גידול המדה וכחה רק כפי ערך כח השכל ולמה אנו רואים שיש התפעלות המדה בלב בהתגברות התשוקה והתאוה מה שלא נמצא כלל בערך כח התפעלות זאת בשכלו עד שאין האהבה תלויה אח"כ בדבר השכל ואיך ובמה יהי' יפה כח הבן מכח האב, אלא מוכרח לומר מחמת זה שאין התחלת עיקר המדות מן השכל בלבד שא"כ לא הי' כחם רב מכח השכל כנ"ל אלא שרש ומקור הראשון שלהם הוא מלמעלה מהשכל דהיינו בחי' רצון הפשוט והתענוג שהם כחות הנפש