יא, א

בא ע"י הנצח תמן נצח דוקא אז תמן מל, והענין כי כל ההשתלשלות דאבי"ע מתחיל מנה"י דא"ק וכמ"ש בדוכתי טובא בע"ח ומהם בשער תלת רישין ובשער עתיק ע"ש שהתחלת פרצוף ע"י הוא מהטבור דא"ק ולמטה משא"כ בעולמות שלמטה שא"א מלביש לז"ת דע"י ולא לנה"י לבד וכן או"א מלבישים לזרועות כידוע: וביאור זה הנה ביאור ענין המדות למעלה ידוע ע"ד מ"ש באגה"ק (סי' טו) במאמר המתחיל להבין דברי חכמים וחידותם כו' אך להבין בתוס' ביאור ענין הנצח שהוא הנק' ענף החסד, ומבשרי אחזה כי יש ג' בחי' בחסד עד"מ האיש שעושה חסד בטוב טעם ודעת שמשכיל בחכמתו שצריך לעשות הטוב והחסד ההוא והוא בחי' שכל ומוחין שבמדות וכמו מתן אדם לצדקה ביד פתוחה ונפש חפיצה ודעת שלימה מידיעתו במעלת מצות הצדקה המביאה חיים ורב טוב לעולם. הב' החסד אשר אין בו הכרח וחיוב מצד השכל כלל רק מצד שטבעו מחייב ומכריח שישפיע טוב גם שהוא בלתי טעם רק מצד הטבע והוא עצמית החסד ועם היות כי אין בו הארת המוחין מ"מ יש בו טוב טעם ותענוג עצום מאד בהשלימו מדתו וכמו שמצינו באברהם שנטע אשל ונצטער אם לא הי' מוצא למי ליתן לאכול ולשתות שהצער הוא היפוך העונג. והג' הוא הנצח ענף החסד ר"ל איש שאינו חסדן בטבעו כ"כ רק שמתנצח לעשות חסד גם שאין לו בזה טוב טעם ותענוג כלל וכאילו הוא מתעקש לומר מ"מ כך אעשה עם כי אין בזה טעם ודעת אשר בחי' זו נק' ניצוח והיא ג"כ מדה ממדות המוטבעים באדם, ועד"ז הי' נתינת אברהם לאכול לערביים שבודאי לא הי' אוהב אותם. ועד"ז יובן ענין בחי' נצח דא"ק הגם כי אין ערוך מלדמות אליו ית' ממעשה בנ"א וכמ"ש שם באגה"ק (סי' ט"ו) ע"פ ואנכי עפר ואפר כו' (בראשית י"ח כ"ז) מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א לשכך האוזן במה שיכולה לשמוע שמצד ריחוק מעלת כל העולמות ואפיסתם אצלו ית' כי כלא חשיבי' ממש ולזאת כינו ההשפעה אליהם מא"ס ע"י הא"ק בשם מדת הניצוח בלבד כאילו הוא רק בחי' ניצוח לבד בלא טעם ודעת עד"מ שהרי באמת היו כלא היו כל הנבראים ואין עוד מלבדו ומה נחשבים המה להשפיע חיות אליהם ע"י העלמות והסתרים אלא שכך עלה במחשבה כו' לזאת כל ההשתלשלות מתחיל מנצח דא"ק וכמ"ש בע"ח דבחי' עתיקא קדישא הוא הארת אא"ס שבנה"י דא"ק המתלבש בע"י ע"ש:

ואמנם אע"פ שהנצח הוא מדריגה היותר אחרונה כנ"ל מ"מ הנה יש בניצוח מעלה יתירה עד שבו ועל ידו נמשך מפנימיות המשפיע ולזה ע"י נצח דא"ק נמשך ג"כ מפנימיותו דייקא וזהו ענין המילה שהיא התגלות ע' אורות דחסדים שהם ממ"ה דא"ק כנ"ל ובאים ע"י הנצח דוקא תמן נצח תמן מל. ויובן עד"מ באדם התחתון שהניצוח מגיע בבחי' פנימית ועצמות הנפש למעלה מהשכל וכמו שאנו רואים שענין הנצח הוא להתגבר על השכל שאע"פ שהשכל יגזור בהיפוך יעמוד כח הנצחון ויגבור על השכל והוא מצד כחו בבחי' רצון העצמי הפשוט שלמעלה מהחכמה וגם אנו רואים במלך ב"ו שיש לו מטמונות וסגולת מלכים אשר עין לא ראתה ויוכל להוציאם בהוצאות כדי לעמוד בנצחונו לנצח מלך זולתו מה שלא הי' מוציאם בשביל שום תענוג שבעולם הרי נראה בעליל איך שמדת הניצוח מגיע בעצמיות הנפש למעלה מכל מיני התפשטות התענוג שבכחות הנפש ובחושי' והוא הרצון שלמעלה מהחכמה, וכמ"כ יובן למעלה ענין בחי' נצח דא"ק להשפיע בבחי' ניצוח לבד כאילו הוא בלי טעם גלוי והוא למטה מהחכמה והחסד שיש בהם טוב טעם גלוי כנ"ל, אכן הנה שרשו נעלה בבחי' פנימי' א"ק דהיינו ברצון הפשוט שלמעלה מעלה