י, ב

הכוונה במה שאמרנו לעיל ח"ב פ"א שהמילה היא בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת כי אינה כמו שאר מ"ע שע"י האתרוג מתעורר בחי' אתרוג שלמעלה עד"מ משא"כ במילה שהגילוי הוא מבחי' גבוה מאד נעלה שא"א לעוררה בדרך זה כי אין לו כלי למטה כלל כ"א ע"י העברת המונע והמנגד היא הערלה ממילא ומעצמו יאיר אורו (וכמ"ש במ"א בענין הל"ת שהם למעלה ממ"ע ואפשר לומר שלכן אין חייבים כרת על שום מ"ע כ"א על ל"ת מלבד מילה ופסח וגם בפסח כתיב וכל ערל לא יאכל בו (שמות י"ב מ"ח) כי הכרת שתכרת הנפש לגמרי משרשה אינה אלא ע"י הפגם שמגיע בשרש שרשה בחי' א"ק כי אתם קרוים אדם, והמ"י) וכל המצות שעשה אאע"ה לא נק' תמים עד שמל וכדאי' ספ"ג דנדרים (דף ל"ב א') משום שהתמימות היא ההארה משלימותא דכולהו בחי' א"ק הכולל כל ההשתלשלות וזהו ע"י המילה דוקא משא"כ הנבואה שמאצי' הי' לו תחלה כנ"ל אבל לגלוי הארה זו נצטוה למול ואז נק' אדם כי אתם קרוים אדם (יבמות ס"א א') ע"ש ההארה דא"ק שבהם כנ"ל וכמ"ש ג"כ בענין מצות פרי' ורבי' בסדר בראשית ע"ש, וגם נת' בתורה ע"פ כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת כו' (דברים ל' י"א) ע"ש:

ג) וענין הפריעה שארז"ל מל ולא פרע כו' כאילו לא מל (שבת קל"ז א') ואברהם מל ופרע (תוס' יבמות ע"א ב' ד"ה לא ניתנה וד"ה מאי) ובמדבר לא פרעו עד שלדור באי הארץ אמר ה' אל יהושע כו' מול את בנ"י שנית כו' (יהושע ה' ב') והיינו לפרוע כדאי' בפ' הערל ביבמות (דף ע"א ב'), והענין כי הנה באופן התגלות דאור א"ק יש כמה מדריגות ואם הגילוי בא ממקום גבוה ומדריגה נעלית ביותר אזי צריך להסיר גם בחי' הערלה הדקה היא עור הפריעה שהיא עור של העטרה תחת הערלה הגסה כי גם היא מונעת לגילוי אור זה כי לגבי אור זה גם היא להסתר והעלם יחשב וע"ד הנ"ל בענין ההפרש בין האצי' לא"ק ע"ש אבל כשאין הגילוי בא שם ממקום ומדריגה הגבוה כ"כ אזי א"צ להסיר רק בחי' הערלה הגסה בלבד אבל בחי' הערלה הדקה אינה מזקת כ"כ ובהיות בנ"י במצרים עדיין לא האיר מבחי' פנימית דא"ק זה ע"כ לא נצטוו עדיין על מצות פריעה אלא על המילה בלבד עד בבואם לארץ ארץ אשר ה' דורה אותה ועיני ה' בה נצטוו גם על הפריעה*:

[הג"ה]

*) להבינך זה נוכל לומר ע"ד ארז"ל (ב"ק נ') וסביביו נשערה מאד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכמו ענין תאוות היתר שלבאי סוד ה' צריכים להתרחק גם מהם ונדרים סייג לפרישות כי כל מי שיטהר מחשבותיו להשרות עליו קדושה עליונה צריך להתרחק ביותר משמץ הרע וכמ"ש בכל ספרי המוסר וע' בהקדמה לע"ח באזהרת הרח"ו למי שרוצה לטייל בפרדס:

ובזה יובן פי' הפסוק למנצח על השמיני' שארז"ל (מנחות מ"ג) שזוהי השירה שאמר דוד על המילה שניתנה בשמיני דלכאורה קשה מדוע תלה דוד שירה שלו במה שניתנה בשמיני דוקא ומה לו אילו היתה ניתנה בשביעי מאחר שעיקר השירה שלו על הברית שחתם בבשרינו כידוע שאמר זה כשראה עצמו בבית המרחץ ערום כו' אך הענין מטעם שנת"ל שמעלת ומדריגת המילה היא בהיותה גלוי האור עליון שלמעלה מהשתלשלות ד' עולמות אבי"ע והוא האור כללי אשר הוא ראשית ההמשכה ממנו ית' להיות חיות כללי לכל העולמות ונק' רעוא דרעוין שהוא חפץ ורצון עליון ית' המאיר בנפש האדם ע"י המילה והוא הנק' בחי' שמיני כי הוא ענין מלך הח' הדר וכמשנת"ל באורך, ואמרו שירה זו בלשון ניצוח כמ"ש למנצח וכדפי' בזהר תמן נצח תמן מ"ל ופי' מ"ל נת"ל שהם ע' אורות דחסדים המתגלים במקום הגלוי דז"א ע"י המילה וזה