33
התקון) והוא בעצמו יעמוד על חברו בתוקף ולא יתפעל משום מונע ומנגד, דזהו ההפרש בין טוב וחסד דחסד הוא להשפיע להראוי וטוב הוא להשפיע גם לשאינו ראוי, והכוונה בזה הוא שע"י ההשפעה ה"ה מתתקן, וזהו לפי שבחי' טוב למעלה מבחי' הקוין דחו"ג וכענין לית שמאלא בהאי עתיקא דהיינו שלא יש גם בחי' ימין כי הוא למעלה מבחי' הקוין דימין ושמאל, ומשם הוא שיהי' השפעה ובבחי' תגבורת דוקא, ומבחי' גבו' זו אין שום הסתעפות דין ח"ו רק בבחי' טוב לבד וכמו באור פני מלך חיים, וזהו דבכדי להתגבר על מדה"ד צ"ל העלי' וההגבהה בבחי' פנימי' הכתר שלמע' מהתחלקות הקוין דחו"ג דההמשכה משם הוא בבחי' תגבורת העצמות, ועי"ז יחתו מריביו שהן בחי' הדינין קשים שלמטה ויכנעו לבלתי יתעוררו עוד בשום קטרוג כלל.
קיצור. יבאר דבני האלקים הם גבו' דקדושה, ומתעוררים לדין ע"י ההעלאה מגבו' קשות ולזאת בכדי שיתגבר כח החסד על כח הדין הוא ע"י הגבהת החסד במדרי' שלמעלה מבחי' קוין, ויבאר ההפרש בין חסד לטוב.
כד) ובזה יובן מ"ש נצב לריב הוי' ועומד לדין עמים, וכן אנו אומרים ואתה עמדת להם בעת צרתם, דריב ודין הוא בעמידה דוקא, והענין הוא דהנה ידוע ההפרש בין עמידה לישיבה דבישיבה ראשו נשפל למטה מקומתו ורגליו מוגבהים מן הארץ (דהיושב על כסא רגליו הן ע"ג שרפרף). בעמידה הוא להיפך שראשו הגבה למע' בזקיפת הראש ורגליו עומדים בארץ בהשפלה יותר מבישיבה, והדוגמא מזה למע' הוא משארז"ל (ע"ז ג' ב') י"ב שעות היום, שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן כו', שלישית יושב וזן כו'. עד"מ למלך בישבו על כסאו לדין אנשי מדינתו הרי המוחין הם בהשפלה, שהרי המדות חו"ג נמשכים מן השכל שבראש, וכאשר יצטרך לדין איזה דבר בין אדם לחברו יורד אור השכל במדותיו שבלב אם לזכות או לחוב וה"ז שפלות וירידה לעצם השכל שבמוח לגבי זה כמו שהוא יושב לעצמו ולומד לעצמו, כך ג"ש
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.