190

מבלבל אותו כלל ובעת שהי' בתכלית הדבקות באלקות הי' יכול לעסוק בעניני העולם, וכמו חכם גדול שיכול להיות עמוק בעומק מחשבתו בשכל עמוק ואין האחרים מבלבלים אותו גם כשמדברים עמו ה"ה עמוק במחשבתו (גם אם ישבו שרים כו' עבדך ישיח בחקיך כו'), וזהו דיוסף הי' מרכבה גם בעת שהי' עסוק במלאכתו, וזה שייך רק בנשמות דאצי' ממש לא בנשמה דבי"ע וגם לא מבחי' אצילות שבבריאה, דאצילות שבבריאה הרי אינו כמו אצילות ממש, וגם שהרי מתאחד בבריאה וממילא העולם תופס מקום רק נשמה דאצילות ממש הוא שאין העולם תופס מקום ואינו מבלבל כלל כו', וזהו שאמר דוד אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך, דגם על יצועי שהוא זמן הקטנות הי' בתכלית הדבקות באלקות להיות שהי' מרכבה לבחי' מל' דאצילות כמו שהוא באצילות, ע"כ הי' שוה בקטנות ובגדלות, מפני שהי' במדריגת אצי' בחי' ד"ע שאין העולם תופס מקום והביטול הוא בבחי' ביטול במציאות, וזהו שהשבטים אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, דהגם שהאבות הן המרכבה הוא בחי' יחו"ע בחי' ביטול במציאות, והשבטים הי' הביטול שלהם בבחי' יחו"ת ביטול היש, אבל עם זה הנה כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, פי' ברזא דאחד הוא שבד"ת שהוא יחו"ת יהי' במדריגת יחו"ע, דבזה הוא יתרון המעלה בעבודה בעולם התחתון דוקא, ולכן באותה שעה פתח יעקב ואמר בשכמל"ו, היינו ביתרון המעלה שיש בהעבודה דיחו"ת למהוי אחד באחד.

וזהו עוז והדר לבושה של תורה דוקא, דהתורה צריכה ללבושים והם העבודה בתפלה וקיום המצות, דהתפלה נקראת עוז שנותנת כח ועוז בהנה"א להתגבר על הנה"ב, והמצות הם הדר, ואז דוקא ותשחק ליום אחרון, היינו שאז נשלם הכוונה האמיתית דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים וזהו באותה שעה פתח יעקב, היינו שהוא פתח צינור זה, וזהו יעקב אבינו לא מת אלא חי הוא, דיעק"ב הוא יו"ד עקב, דגם בהמדרי' היותר אחרונה דעקבות משיחא יאיר היו"ד דחכמה, והיינו דהעבודה בתומ"צ במס"נ הוא במדרי' יחו"ע, ולכן זכותו יגן עלינו דזכות הוא טוהר העבודה המאירה לנו ולבנינו, וחי הוא לעולם.