47

בה הברכה העליונה וכמ"ש וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה וצריכי' להתעסק בתורה וקיום המצות, אבל הנה"ב מסית את האדם להמשיכו בכמה דרכי שטות לפי שהוא כמו הקטן דכל תענוגו הוא רק בעניני דמיון שהם כזב, אמנם הנה"א הרי כל השכלתו והשגתו הוא באלקות ומשיג זאת בהשגה גמורה לפי שהוא מסוגל לזה דלהשכלת עניני עולם אינו מסוגל כלל וגם בעניני העולם הרי השגתו הוא בהכח האלקי המהווה את הדבר ומראה בשכל איך שאלקו' טוב ולכן כל חפצו ורצונו הוא להוי' לבדו, ולזאת כאשר הנה"א מתלבש בהנה"ב ופועל בו הבירור והזיכוך אז נעשה יתרון האור מן החשך דהחשך עצמו נהפך לאור וכידוע בענין ורב תבואות בכח שור, וזהו נר הוי' נשמת אדם שהיא המאירה החשך בעולם התחתון, דעי"ז נעשה הנשמה בבחי' מהלך לפי שהמשכת העצמות ב"ה הוא ע"י קיום המצות מעשיות דוקא.

לח) וביאור הענין דמצות מעשיות דוקא הם כלים להמשכת העצמות ב"ה, הענין הוא, דהנה אנו אומרים בסיום ברכת יוצר נורא תהלות אדון הנפלאות המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, וצ"ל קישור וחיבור ג' הענינים זל"ז בכלל וסדרן בפרט. והנה המחדש בטובו הוא שהתהוות העולמות הוא בבחי' התחדשות והיינו שאינו כמו השתל' עו"ע, דבהשתל' עו"ע הרי העלול הי' כלול תחלה בעילתו ובא מהעלם אל הגילוי שאינו בבחי' התחדשות כלל לגבי העלול, והגם דהעלול כמו שהוא בא בהתגלות הרי אינו בערך לכמו שהי' תחלה בעת כללותו בהעילה, וכמו אותי' הדיבור ה"ה כלולים תחלה במח' דאותי' הדיבור הנה לבד שהם גילוי במורגש ממש אל הזולת הנה הם פועלים במעשה ממש וכמ"ש באשר דבר מלך שלטון וכמא' אמר מלכא כו', הרי ע"י הדבור נעשה עשי' ממש ואותי' אלו בהיותם כלולים בעילתן במחשבה הרי אינם נרגשים ונכרים כלל, וכן במדות הכלולים בשכל דבמדות שבלב ההרגש הוא דלו טוב הדבר ובמדות הכלולים בשכל הנה ההרגש הוא בטוב הדבר בעצמו, דזה מה שלו טוב הדבר הוא אינו בערך כלל ומה שהדבר בעצמו היא טוב, והם כעין הפכים דלו טוב הדבר הוא הרגש עצמו וטוב הדבר בעצם הוא היציאה מכל הרגש עצמו, וא"כ זה מה שהעלול בא בהתגלות הרי אינו בערך לכמו שהי' כלול בעילתו, ומ"מ הרי אינו התחדשות דזהו עצמו מה שהי' כלול תחלה בהעילה הוא בא לידי גילוי, א"כ הרי הגילוי הוא רק גילוי מההעלם, אבל בהתהוות העולמות אינו כן שהרי אא"ל שהיש הי' כלול בהאין ובא בהתחדשו' ממש, וע"ד