270

ראי' שהי' גבוה כ"ג אמה. אלא מוכח שכל דבר אי אפשר לו לילך מעצמו למעלה ממקורו. וא"כ אברהם שהי' עבודתו בכח עצמו הגם שהי' במס"נ לא הגיע רק עד שרש הנבראים. והגם שהי' שרשו באצילות, אמנם הרי גם אצילות הוא בחינת גבול, וכמ"ש בעבודת הקודש והגבול הנמצא ממנו תחילה הן הכלים דאצילות. וגם האורות דאצילות הן שבאו בבחינת מדה וגבול. ולכן אצילות הוא בבחינת ממוצע בין אור אין סוף ונבראים. ואברהם בעבודתו במס"נ הגיע גם בבחינת אור אין סוף שלמעלה מאצילות. אבל כל זה הוא בבחינת חיצוני' דאור אין סוף בחי' שרש ומקור ההשתלשלות. אבל מצות שניתנו במתן תורה אנו מברכים אשר קדשנו במצותיו, אשר בחינת תענוג עליון, מלשון באשרי כי אשרוני, וקדשנו הוא בחינת קדש העליון כמ"ש ואנשי קודש תהיון לי, ובמצותיו הן המצות שלמעלה הקב"ה מניח תפלין הקב"ה מתעטף בציצית. והיינו שזה שניתנו במתן תורה בבחי' מתנה לא באתערותא דלתתא אתעדל"ע, שההמשכה היא בבחינת אין ערוך. וזשארז"ל על פסוק לריח שמניך טובים כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך דברים שמוריקים מכלי אל כלי, פי' ריח הוא רק הארה ולא עצם הדבר, אבל אנו שמן תורק שמך המשכה עצמית. וזהו בוא וראה כמה גדול כחן של עושי מצוה, דמצוה מעשיית שניתנה במתן תורה הנה המקיימה באמת הוא יכול להפוך מקללה לברכה. וזהו עשינו מה שגזרת עלינו, דזה על ידי מצוה מעשי' יכולים להמשיך בחי' אין סוף הבלי גבול זהו בדרך גזירה שכך גזרה רצונו ית', והוא לפי שקדשנו במצותיו וצונו פירוש חיברנו בבחינת תענוג העליון. ולכן על הכתוב אשר צויתני דרשו רז"ל שמחתי ושימחתי שהוא ענין תענוג העליון. וגדול כחן של עושי מצוה שגם היום הזה כלומר גם עכשיו הנה המקיים את המצות הנה גדול כחן שמהפכין מקללה לברכה.