202
אבל זהו כמו התענוג בדבר הנבדל משא"כ התענוג שבתורה הוא אצלו בבחי' יחוד גמור וע"כ ע"י התורה נמשך האוא"ס בנש"י, וזהו הב' מדריגות שבממוצע, דכל ממוצע ה"ה כלול מב' מדריגות, הא' מדרי' התחתונה שבעליונה והב' מדרי' העליונה שבתחתון, וכן הוא בהממוצע שבין אוא"ס ועולמות דבד"כ הוא או"כ דאצי' האורות הם מצד האוא"ס והכלים הם מצד העולמות והגם דכלים דאצילות ה"ה אלקות ממש מ"מ ה"ה בבחי' מציאות וכדאי' בעבוה"ק דא"ס הוא שלימותא דכולא וכשם שיש לו כח בבבע"ג כן יש לו כח בגבול, דא"ת שיש לו כח בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותא והגבול נמצא ממנו תחלה הם הכלים דע"ס דאצילות, ובפנימיות הם תורה ונשמות דתורה היא כמו האור וכמ"ש ותורה אור ונשמות הם כמו הכלי', ונשמות הם למעלה מבחי' כלים דאצי' דהנשמות עלו במחשבה עצמית והם כלים לעצמות א"ס אמנם ההמשכה הוא ע"י התורה, וע"י נש"י הוא המשכת אלקות בעולם.
והנה כ"ז הוא בזמן שמאיר גילוי אור אבל בזמה"ג אז הוא נמשל ללילה ושינה, דבעת השינה הרי הכחות מתעלמים ומסתלקים, ואין זה סילוק לגמרי דהאדם הישן הוא בחי בכל אבריו וגם יש לו הכחות דהרי רואה ושומע בחלומו שהוא רק הארת הכחות בלבד, ובעת התעלמות הכחות אז אינו נראה מעלת המוחין על שער הכחות, דהדוגמא מזה למעלה דכד אנת אסתלק מנייהו, והיינו בזמה"ג שהאור מוסתר ונעלם אז הגם דהמחדש בטובו בכלל, ונש"י בפרט נשמרים בהשגחה פרטית אז אינו נראה מעלת ישראל שהם בבחי' המוחין, ומהאי טעמא אמרו עורה כו' אבל יוחנן כה"ג חידש זה דזמה"ג אם שהאור הוא בבחי' העלם אבל הוא אור פנימי ועצמי וע"י העבודה דמס"נ יכולים לגלות ולהאיר האור פנימי, וזהו שאמר דכתיב הנה לא ינום כו' ישראל, דאלו שהם בזמה"ג צריכים לדעת ברור כי ביכולתם להשלים הכוונה העליונה להיות כי בנים אתם להוי' אלקיכם.
וזהו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, דישראל עלו במחשבה עצמית שהיא למעלה מבחי' המחשבה הכללית, אמנם זהו מה שהם חביבים בכלל, דכל הנבראים והנאצלים היותר עליונים עלו רק במחשבה הכללית, אבל חיבה יתירה נודעת להם שנקראים בנים למקום דבמחשבה עצמיות גופא הרי עלו בבחי' הבדלה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.