189

אדם וזרע בהמה שיש ב' בחי' נשמות והן שנק' אדם וזרע בהמה, וההפרש הוא דאדם יש לו דעת ובהמה אין לה דעת, ואין הכוונה דנשמות דזרע בהמה אין להם שכל והשגה באלקות שהרי גם המלאכים נק' בשם בהמות וחיות פני ארי' ופני שור ויש להם השגה גדולה באלקות, ומכש"כ נשמות דבי"ע דיש להם השגה באלקות, רק ענין הדעת הוא הכרה והרגשה והוא שהדבר שמשיג יהי' נרגש אצלו שעי"ז הוא שמאיר בפנימיות, וכנראה בחוש דבהשגה לבד יוכל להיות שהגם שמשיג הענין ומ"מ אינו נוגע לו הדבר, ובכדי שהענין יורגש בפנימיות ויהי' נרגש אצלו הענין ובכדי שיעשה בו הזזה להיות ניזוז ממקומו זהו ע"י הדעת דוקא, וזהו דנשמות דזרע אדם דהיינו נשמות דאצי' יש להם דעת היינו בחי' הכרה והרגשה באלקות, ונשמות דבי"ע הגם שיודעים ומשיגים אלקות, אין להם דעת להיות בבחי' הכרה והרגשה, אך הרי נשמות דבי"ע יש להם ג"כ בחי' הדעת והרגשה באלקות, אך הענין כידוע שיש ב' בחי' דעת ד"ע וד"ת, וזהו שאין להם דעת, היינו בחי' ד"ע שזהו הדעת האמיתי, והענין הוא כידוע דד"ת הוא ההשגה וההרגשה בהאלקות המתלבש בעולמות דלגבי מדרי' זו העולמות תופסים מקום וממילא הביטול הוא בבחי' ביטול היש בלבד, וד"ע הוא בבחי' אוא"ס שלמעלה מהעולמות שאין העולמות תופסים מקום כלל, וזהו ההפרש בין נשמות דאצילות דנשמות דבי"ע, דנשמות דאצי' יש להם דעת בבחי' עצמות אוא"ס ואיך שכולא קמי כל"ח, וע"כ הביטול הוא בבחי' ביטול במציאות, אבל נשמות דבי"ע הגם שיש להם שכל והשגה מ"מ אינם במדרי' ד"ע דאצילות ממש ולכן הביטול שלהם הוא רק בחי' ביטול היש בלבד.

קיצור. יבאר דהשבטים הם רק הארת האצילות ולזאת אמרו כך כו' בכף הדמיון, דכתיב וזרעתי כו' דנשמות דאצי' מכירים בא"ס ב"ה והביטול שלהם ביטול במציאות, ונשמות דבריאה ביטול היש.

ובזה יובן ההפרש בין יוסף להשבטים דביוסף כתיב אלה תולדות יעקב, שהוא אור האצילות כמו שהוא ולכן כתיב בי' ויבא הביתה לעשות מלאכתו ות"א למבדק בכתבי דחושבנא, וזהו פלא והלא יוסף הי' מרכבה לאלקות, וענין המרכבה הוא הדביקות תמידי לאלקות גם בחושי הגוף וכמ"ש בסש"ב בענין האבות הן המרכבה שהיו כל אבריהם קדושים ומובדלים מעניני עוה"ז כו', והיינו שגם בחושי הגוף הוא בבחי' דבקות באלקות, וא"כ איך הי' עוסק בכתבי דחושבנא והי' מלך במצרים, וע"כ לומר, שזהו מפני שהעולם לא הי' תופס מקום אצלו כלל ולא הי'