159

ישראל הנק' גוי אחד בארץ, היינו דגם בארץ הלזו הגשמית המלאה קליפות סט"א ורשעים גוברים בו יהי' גלוי בחי' אחד דז' רקיעים וארץ וד"ר העולם בטלים ומיוחדים להאלף אין סוף ב"ה אלופו של עולם.

אמנם ע"י רבוי הטרדות ופזור הנפש אין העבודה כדבעי למהוי וסיבת הדבר הן הרבות המחשבות אשר בלב איש דהגם שיודע היטיב ומאמין באמת דעצת ד' היא תקום, ומ"מ הנה רבות מחשבות, שחושב תמיד רק אודות עצמו וחושב רק במה שהוא רוצה וחפץ ובמה שהוא חסר, ובתכלית הכוונה אשר בשבילו נברא אינו חושב כלל (ער טראכט אלץ וואס ער דארף און אויף וואס מען דארף אים טראכט ער ניט), דהנה שית אלפי שנין דהוה עלמא, וכעת הוא יום הששי, וכשם שבכללות ירידת הנשמה בגוף הרי יש בזה כוונה הנה כמו"כ ירידת נשמתו בזמה"ז הוא ג"כ תכלית אבל הוא שוכח על תכלית זה לגמרי. וזהו על שה, הגם שהוא במדריגת שה, דידוע דיש נה"ב שגם אם חפץ באיזה דבר תאוה בקל אפשר לדחותו. על שלמה, דשלמה הוא לבוש וזן לבושי הנפש מחשבה דבור ומעשה דישנם אלו החושבים ומהרהרים הרהורים רעים וכל המהרהר ביום סופו בא לידי טומאה בלילה, [ומהר]הורי דיומא מראין לו בחלומו מלין דכזיבין והרהורי עבירה עוד קשים ביותר לפי [שמלכל]ך את לבוש המחשבה שהוא לבוש המיוחד, וכן ישנם כאלו אשר לבוש המחשבה אינו [פגו]ם כ"כ והעיקר אצלם הוא לבוש הדיבור והם אלו המדברים דברים אסורים כמו רכילות ולה"ר ודוברי שקר ופה דובר נבלה, אשר כל האותיות והדיבורים של המח' ודיבור נקלטים בהנפש ומכלכלים אותו כדוגמת האבק הנקלט בהבגד דזהו"ע כף הקלע, וכמו בבגד הנה קודם שמכבסים אותו ברותחין מנערים את העפר והאבק כן קודם המשפט בגיהנום הנה תחלה הוא כף הקלע להוציא את האותיות של מח' ודיבור הנ"ל. וזהו על שלמה, אשר תמורת זה