46

של המדות הם מן המוחין, ואדרבא מוחין ומדות הם ב' מהותים נבדלים זמ"ז והמדות יש להם מקור מיוחד ובענין המקורים הנה מקורם של המדות הוא למע' ממקור המוחין כדאי' בזהר או"א במזלא אתכלילו וז"א בעתיקא אחיד ותליא, ואחר כ"ז הנה מ"מ לידת והתגלות המדה הוא מהשכל דוקא, דהשכל הוא כמו אור שמאיר את המדה ועי"ז נתעורר המדה, וכמו מי שהוא בחשך ויש שם דבר הטוב וערב שבודאי הי' לו חמדה לדבר ההוא, אבל מאחר שאינו רואה ממילא לא נתעורר החמדה לזה דעין רואה והלב חומד כמו"כ השכל מאיר את המדה ומראה לה שיש דבר טוב וכמו המגלה לאחד שיש אוצר נחמד שיתעורר ברצון וחמדה לזה, שבודאי בעצם הרי יש לו חמדה להאוצר הטוב אלא שקודם שידע שנמצא האוצר הי' האהבה בהעלם וכאלו אינו וכשגילה לו שיש אוצר מתעורר המדה, כמו"כ השכל מעורר את המדה ובלעדו המדות כאלו אינם, ולכן לפי אופן השכל כך הוא המדה מאחר שעיקר התעוררות המדה הי' מהשכל ולכן קטן מתאוה דברים קטנים מפני שאינו משיג בשכלו דברים גדולים כ"א דברי' קטנים לזאת גם מדותיו הם דברים קטנים והגדול שמשיג דברים גדולים לכן גם מדותיו הם בדברים גדולי הערך.

לז) והנה זהו ג"כ ההפרש בין שכל דנה"ב לשכל דנה"א דהנה"ב כל השכלתו הוא בדברים גשמיים וחומרי' והוא נמשך אחריהם בהמשכה ער ציט זיך נאר צו עניני' גשמיים וחומרי' און אין דעם ליגט זיין גאנצער געשמאק דכשמו כן הוא שנק' נפש הבהמי, וכשם שהבהמה הרי כל ענינה באכו"ש, ומעניני שכלי' אינה יודעת כלל, א בהמה איז ניט שייך צו שכל, כן הנה"ב הנה כל המשכתו הוא לעניני' החומרי' דוקא והיינו דעיקרו הוא המדות נאך געבן זיך אין וואס ער רופט גוט ולהצדיק א"ע בכמה טענות גם באלו שהוא בעצמו יודע שאינו אמת, ומה גם שיודע שהוא שקר להיותו חביב ויקר בעיני עצמו לכן הוא מכשיר את הכל בשביל להצדיק א"ע, ומה שיש בו שכל ג"כ הוא שכל הטבעי, וכמו חכמות הטבעים, והיינו דאחר שנתהווה היש הנה כל השכלתו הוא בהמציאות של היש לידע הרכבתו והפרדתו או סגולתו והדומה, דהכל הוא בהחומרי' והגשמי' של היש וכל ענינו הוא מה שהוא מראה (ער בעווייזט) איך שעניני העולם הם טוב ומתאוה אליהם, והיינו כמו שכל הקטן שמשיג רק דברים קטני הערך, ועוד זאת אנ"ר בטבע הקטנים דכל תשוקתם וחפצם הוא בדברי דמיון דוקא אשר בזה הוא תענוגם שמתענגים במאד בזה וכל עליצותם הוא בדברי' מבהילים הם בונים בנינים גדולים מעריכים מלחמות וכובשים מדינות ובזה דוקא מתענגים ובענינים של אמת אין להם ענג בזה אדרבא הם עצבים מזה, והדוגמא מזה בהנה"ב דכל ענינו הוא רק בעניני דמיון והגדלה לעשות עסקים גדולים ביותר ולנסוע בנסיעות רחוקות ולהרבות לספר בגדולת עצמו וברום כבודו והדומה משארי ההבלי' שאין בהם ממש כלל דבאמת הנה פזור הנפש בריבוי עסקים הוא נגד השכל הבריא בכלל ובפרט כמו שהוא ע"פ התורה, דע"פ התו' צריכי' לעשות כלי שישרה