269

בתחתונים, וכמ"ש בספר של בינונים פ"י ולא לרוות צמאון נפשו הצמאה כו' אלא כדפירשו בתיקונים איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דיליה. ונמצא דהרצוא ושוב דסובב כל עלמין הוא לא לעצמו כלל שהרצוא הוא בבחינת התכללות ובבחינת יציאה מעצמותו, והשוב הוא בבחינת ביטול הכלים. או שהגילוי הוא לא לרוות נפשו הצמאה כי אם ליחדא קוב"ה ושכינתי' בתחתונים. וזה הי' עבודת אברהם שהי' תמיד ברצוא ושוב, היינו בבחינת רצוא ושוב דסובב כל עלמין, שזהו עבודה בבחינת מס"נ. ולכן גם למטה בגשמיות לא הי' בשביל עצמו כלל, והי' כמותר בעיני עצמו, ולכן השפיע הכל לזולתו שהחשיב אותו יותר טוב ממנו, והוא הי' כמותר לגמרי שאינו צריך לעצמו כלל, ועבודתו הי' במס"נ. וזהו כי ידעתיו למען אשר יצוה כו', דאברהם אבינו ע"ה פתח הצינור דמס"נ, דהמס"נ דאאע"ה הי' כמו בדרך ממילא, והיינו דכל כך הי' מסור ונתון אל ענינו לפרסם אלקותו ית' בעולם, דלא זו בלבד שנתן כל אשר לו, וכמ"ש ויקרא שם בשם הוי' א-ל עולם, דע"י האש"ל הקריא שמו של הקב"ה בפי כל עובר ושוב, הנה עוד זאת אשר השליך חייו מנגד ממש, ואין זה מה שמסר נפשו על קידוש השם בלבד, אלא שהדביק את עצמו בדרכי השם ומסר ונתן עצמו לפרסם אלקותו ית' בעולם מבלי אשר חשב זה למס"נ כלל. וזהו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', דלבד זאת שפתח הצינור דמס"נ, הנה עוד זאת דמס"נ זה הנחיל לבניו אחריו, והיא נקודת היהדות שבכל אחד ואחד מישראל.

יא) אמנם יש יתרון המעלה במצות שניתנו במתן תורה על המצות שקיים אברהם אבינו ע"ה, דאאע"ה הרי הי' עבודתו מצד עצמו, ועל כן לא הגיע רק עד שרש הנבראים, כי הנברא מצד עצמו אינו יכול להגיע למעלה משרשו ומקורו. והראי' מהמעין עין עיטם, דאיתא בגמרא ש"מ מעין עין עיטם גבוה מקרקע העזרה כ"ג אמה. דהמקוה דכהן גדול הי' על גבי הפתח, וכל הפתחים שבעזרה היו כ' אמה, ושיעור המקוה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות, ומזה מוכח שהמעין הי' גבוה מקרקע העזרה כ"ג אמה. ואם הי' באפשר שילך מעצמו למעלה מגובה מקורו אין