188

להוות עולמות בבחי' יש ומתלבשת בתוכם להחיותם הוא בכדי שהיש עד עולם התחתון יתברר והי' כלי לאלקות ותושלם הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, וע"כ ע"י הבירורים למטה נעשה עליית המל', וזה הי' ג"כ עבודת השבטים לברר בירורים למטה וכמ"ש והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה, דאלומה הוא שמאספים השבלים שהן מפוזרים בשדה ונעשה אלומה אחת, והו"ע הבירורים שמתאספים האותיות והניצוצות שנתפזרו ושיהיו עולים ונכללים מהפירוד אל היחוד, דהשבטים הן הארות אצי' היורדות לבריאה, דהענין בזה הוא דבכדי שיהי' עליית המל' הגם שזהו ע"י הבירורים כנ"ל מ"מ צריכים ע"ז המשכה מלמעלה, וכמו בקבלת שבת אומרים לכה דודי לקראת כלה, לפי שבקבלת שבת הוא עליית המל' שעולה מבי"ע לאצי' כנודע, והעלי' היא העבודה דששת ימים תעבוד בעבודת הבירורים דבשבת הוא שעולה בחי' המל' עם הניצוצות המתבררים שעולים לאצילות, ואומרים לכה דודי לקראת כלה היינו המשכה מבחי' ז"א דאצי' להעלות בחי' המל', וז"ע שושבינא דמטרוניתא שזהו שליח מהחתן להביא את הכלה, וכמו"כ הו"ע השבטים היינו המשכת אצי' לברי' להיות עליית המל' והעלי' היא ע"י הבירורים רק שנמשך כח ע"ז מלמעלה.

קיצור. יבאר דזאת הוא עבודת האדם לברר האותיות ולהעלותן, וזהו גוי אחד בארץ, שממשיכים היחוד בארץ הלזו הגשמית, וזהו ארוממך כו' שזה הי' עבודת השבטים בכח האצי' שבהם.

והנה השבטים אמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, דהשבטים הם הארת האצי' כמו שנמשכים לבריאה והיחוד שלהם הוא מעין היחוד דאצי', וזהו כשם שאין בלבך כו' אין בלבינו כו' שהעבודה שלהם הוא מעין העבודה דיחו"ע, ומ"מ אמרו כך בכף הדמיון, דעם היות דהשבטים עושים בחי' היחוד והביטול כנ"ל מ"מ אינו דומה כמו האבות שהן מרכבתא עילאה דאצי' שהביטול הוא בבחי' ביטול במציאות ממש משא"כ הביטול דשבטים הוא בחי' ביטול היש בלבד, ולכן הרי השבטים בחרו להם להיות במדבריות והתבודדות שלא יטרידו ולא יבלבלו אותן מעבודתן. וביאור הענין הוא, דהנה כתיב וזרעתי את בית ישראל זרע