158

המונע ומעכב אותו מלכת בהסתת היצה"ר המסיתו ומדיחו מדרך הישר, וכשם שהשור כל כחו בקרניו כן הוא מה שיש בטבעי בנ"א אשר יעיז בהוותו וקרני ראם קרניו להגיח את כל מי אשר יעכב לימנע אותו מלכת בשרירות לבו. על חמור, דישנו עוד מדרי' בנה"ט שנק' חמור כמא' חמרא בתקופת תמוז קרירא לי', דתמוז מורה על זריחת השמש, מ"מ קרירא לי', דענינו בעבודה הוא דהנה כתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים, דאלקים הוא הטבע והוי' הוא הי' הוה ויהי' כאחד היינו למעלה מן הטבע הנה כשם שהנרתק של השמש הוא מגן להעלים על תוקף זריחת השמש דהכוונה בזה הוא בשביל שיוכל העולם לקבל אורו הנה כמו כן הטבע הוא בשביל שהנבראים יוכלו לקבל אור והחיות האלוקי המחי' ומהוה אותם מאין ליש, אבל באמת הנה הוי' אלקים כולו חד דהטבע הוא אלקות ממש אשר בהתבוננות זו הי' צריך להיות ואהבת את הוי' אלקיך דאלקיך הוא הכח והחיות שהוא הטבע יהי' הוי', להבין ולהשיג דטבע הוא למעלה מן הטבע, אבל חמרא בתקופת תמוז קרירא לו, דהגם שמשיג זאת בהשגה גמורה מ"מ נשאר בקרירות וזה מונע ומעכב אותו מלהיות באגודתו על ארץ יסדה דהכוונה הפנימית היא דויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם דהיינו לקבע עתים לתורה רבים ובאגודה דוקא, דזהו ואגודתו על ארץ יסדה אבל חמרא מפני קרירותו הגם שיודע את האמת אינו מתפעל מזה כלל, ובזה הוא הלימוד דהמחליף פרה בחמור, דיש חמור דקדושה כמ"ש יששכר חמור גרם כו' ויט שכמו לסבל, היגיעה בתורה ופועל בעצמו להיות כשור לעול וכחמור למשא, ליגע עצמו הן הלמוד בעצמו והן הלמוד ברבים דעי"ז מברר גם החמור שבקליפה. על שה, כמ"ש שה פזורה ישראל שהו"ע הפיזור והטרדה במחשבות רצות המטרידות אותו ומבלבלות אותו בקיום התורה והמצוות כראוי ומההתעסקות בעבודה שבלב וזהו ישנו עם אחד מפוזר ומפורד, דעם אחד הן עם