123

הוא בחי' יראה וירושלים הוא שלימות היראה, וזה בא ע"י מדת הנצח דוקא, דהנה כתי' וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, וצריך להבין מהו הנתינת טעם על זה שלא ינחם הוא מפני כי לא אדם הוא להנחם, אך הענין הוא דהנה אנו רואים דמי שהוא גדול מחברו יש לו מדת הנצוח ביותר, דאדם קטן הגם שרוצה כך אעפ"כ אם יעשה לו חבירו היפך רצונו לא יהי' בניצוח על זה כלל, אבל אדם גדול אם יעשה חברו היפך רצונו אז מתעורר אצלו מדת הנצחון לנצח את חברו, ולהראות לו כי הצדק עמו דוקא, וכל מי שהוא גדול יותר הנה יותר יהי' אצלו מדת הנצחון, וכמו שאינו דומה מדת הנצחון דשר קטן למדת הנצחון של שר גדול, ובפרט המלך שהוא גדול על כל השרים הנה מדת הנצחון שלו הוא בחוזק גדול, וכמו שאנו רואין במוחש דכאשר המלך חפץ להוציא הנצחון שלו מהכח אל הפועל הוא מבזבז גם את אוצרותיו והיינו דכל סגולות אוצרי המלך אשר קבץ ואסף במשך שנים רבות נוסף על העושר רב ומופלג שקיבצו המלכים אשר לפניו הוא יכול לבזבז בשביל לנצח את המלחמה ולהשלים רצונו, דכל זה הוא רק בשביל לנצח, אבל לצורך הנהגת המלוכה אינו נוטל מזה מאומה, ורק בשביל לנצח את אויביו ומנגדיו הוא מבזבז כל אוצרותיו, שהדוגמא מזה יובן למעלה, דהרי מלכותא דארעא הוא מעין מלכותא דרקיע, והיינו שלמעלה יש ג"כ בחי' אוצר כמ"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכמו שאנו מבקשים מאוצר מתנת חנם חננו, וענין האוצר הוא, דהנה יש בחינת השתלשלות שהוא בחי' עלה ועלול כמו שכל ומדות מחשבה ודבור ונקראים השתל' כמו שלשלת שהטבעות אחוזים ודבוקים זה בזה שהם בערך זה לזה, וראשית ההשתלשלות הוא בחינת חכמה, ועל זה אמר אנת הוא דאפיקת עשר תקונים וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין, אבל הנה יש בחי' שלמעלה מהשתל' ועל זה כתיב ישת חשך סתרו כו', דאור הוא גילוי ומה שלמעלה מגילוי נק' חשך וסתר, וזהו בחי' אוצרו הטוב, וזהו כי לא אדם הוא להנחם, שבאדם היינו סדר השתל' בזה שייך ניחומים אבל למע' מהשתל' הוא בחי' גבוה מאד שם אינו שייך ניחום כלל, וכדי לנצח את המלחמה נמשך מבחי' אוצרו הטוב שהוא למעלה מהשתלשלות.