29

כא) והנה הדוגמא מכ"ז יובן בגבו' קשות שנק' שלוחי הדין והן מלאכים רעים דק"נ שכל עיקר חיותם הוא זה שנשתלחו להזיק לאדם בבחו"מ ר"ל דהיינו ע"ד הנ"ל בטבע בנ"א רעים בגשמיות כך ברוחניות יש מלאכים רעים שנק' שבט אנשים ונגעי בנ"א שפועלי' כל רע להזיק לאדם בעונש דין קשה ר"ל והן הנק' רצועה לאלקאה, ויש בזה אלפים ורבבות מדרי' ושרשם הכללי הוא השטן המקטרג כמא' עולה ומשטין ויורד ומקטרג שזהו כל עיקר חיותו ובלעדי זאת אין לו חיות (כעלוקה שמושכת את הדם) ומה שעולה ומשטין זהו כמו איש רע בטבעו ששונא לחברו מפני שעשה לו דבר רע ולפי שכל מגמתו רק להרע לו ע"כ מוצא בו כל חוב לקטרג עליו כדי לענשו ואח"כ יורד ומקטרג כדי להוציא את הרע בפועל, והדק מרע זה הוא אשר שכלו ולבו נוטה לחוב הוא גבו' ודינים קשים עליונים יותר ומסתעף מזה ענין נתן עיניו במקדש ראשון והחריבו לפי שיצר לו מהטוב של ישראל, וזה שיורד משתל' גבורות הקשות מעליון לתחתון מפנימי' לחיצוני' ברבבות מדרי' עד שבא העונש בפו"מ וכולם מהדינים דכתר דקלי' שנק' רישא דעשו שמקבל יניקה מעטפוי דיצחק, דלכאורה א"מ איך יכולים המה הגבו' הקשות ר"ל לקבל איזה יניקה מהקדושה שהן גבו' ממותקות שהן היפך מגבו' קשות ונק' גבו' שבחסד, בהיות שאנו רואים באיש הטוב בטבעו היפך ממש שכל חיותו העצמי הוא רק להיטיב ולא להרע כלל, ואמנם אם הוא איש קר בטבעו הנק' בל"א א קאלטער מענטש, קאלטע בלוט, הרי יכלה כח טובו וחסדו מיד, וכל שהוא איש החסד בתגבורת גדולה זהו מצד שהוא איש חם ברתיחת הדמים בכל עניניו הנק' בל' העולם א הייסער מענטש זודיק בלוט, הנה אז גם בענג שלו בשפע חסדו וטובו בא ברשפי אש החמימות ביותר, ע"כ יאיר אור חסדו בתגבורת גדולה בלי הפסק כלל ולא יכלה כחו לעולם ולא ינוח וישקוט עד שיעשה את הטוב בפו"מ, ויעמוד לכל מנגד להשפעה כי יש לו בזה חיות רב, ועצום כחו מאד עד שכל עיקר קיום החסד וסבת עמדתו ותקפו אינו רק מצד הגבו' רשפי אש התשוקה שבו ונק' גבו' שבחסד, וכמו שאנו רואים גם באור האהבה שבלב (שזה בחי' האור והפנימי' של החסד) אם הוא בקרירות כמים הנמשכים כו' הנה תכלה אורה במעט זמן כי יתקרר הלב במעט מעט עד שיבוטל לגמרי, ומש"א זכור אב נמשך אחריך כמים שזהו אה' דאברהם אוהבי, היינו בחי' אה' בתענוגים שהוא אה' פנימי' שאין לה הפסק כלל כנודע. אבל כאשר כלולה מרשפי