187

קיצור. יקשה למה למטה הוא חשך כפול, ויבאר דהאותיות דדיבור העליון נפלו בשבה"כ, וכמו בשכל הבא במיעוט אותיות האור מבהיק, ובריבוי אותיות מתעלם הבהקת אורו, וע"ד התלבשות הנשמה בגוף, ולכן בעוה"ז הוא העלם.

והנה זאת היא עבודת האדם למטה לברר האותיות והניצוצות ולהעלותן למעלה, וז"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית, פי' מה רבו מעשיך ה' רבוי הנבראים שנתהוו עד אין שיעור, דלכאורה מאין הוא ריבוי ההתהוות כ"כ, הנה זהו מריבוי התחלקות האותיות דכשיורדים ומשתלשלים נעשה בהם ריבוי ההתחלקות, ובפרט כשמתלבשים באותיות דנוגה נעשה הריבוי ביותר, אמנם כולם בחכמה עשית, פי' עשית ל' תיקון וכמ"ש לעשות לתקן, שע"י החכמה הוא התיקון שלהם דהיינו שנמשך בהם הביטול להיות עולים ונכללים למעלה, וזאת היא תורת האדם ועבודתם למטה לברר האותיות והניצוצות ולהעלותן בבחי' היחוד, וז"ש ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ דבארץ שהוא בחי' בפירוד והיינו בעולם התחתון שהאלקות מוסתר ונעלם לגמרי, ונעשה בבחי' יש ודבר נפרד ה"ה ממשיכים בחי' אחד למטה להיות הכל בבחי' היחוד, והיינו ע"י ההתבוננות בה' אחד איך שאני ה' לא שניתי כלל מפני שהכל הוא רק מהארה לבד שבאין ערוך כלל לגבי העצמות וכולא קמי' כל"ח ממש, ואי לזאת ואהבת את ה' אלקיך שיהי' בבחי' רצון א' לה' לבדו, ועי"ז פועל בעולם שהכל יהי' בטל לאלקות וכמ"ש וגם העולם נתן בלבו ופי' במדרש שההעלם נתון בלבו, שע"י שעושה הביטול בעצמו נעשה הביטול בהעולם בהדברים התחתונים, וזהו שאומר בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך, דגנך הוא חטה ושעורה שעורה הוא שעור ה' והו"ע בהבראם בה' בראם ושיעור ה' הוא כל א' וא' לפום שיעורא דילי' היינו בחי' התחלקות האותיות ובכל עולם ובכל נברא שלפי אופן זה הוא ההתהוות כנ"ל, ואספת דגנך הוא האסיפה והקיבוץ מהפירוד אל היחוד, ועי"ז הוא שמרוממים בחי' המל' בחי' אלקי המלך להיות ואברכה שמך לעולם ועד, דהנה כללות ענין ירידת המל' בבי"ע ג"כ הכוונה הוא בשביל הבירורים, וזהו שירדה המל'