243
נק' תפארת ישראל שהוא היופי דישראל, אבל כאשר יש ביטול תורה פשוטו כמשמעו שאין לומדים תורה, ובאמת החיוב דלימוד התורה הוא על כל ישראל וכמבואר בשו"ע בהלכות ת"ת ובכלל ביטול תורה הוא גם מה שתופסים את התורה רק כפשוטה, וכנ"ל בענין חכמה שבתורה בלבד דאז הוא סילוק כללות האור העצמי שבתורה, הנה לימוד כזה הרי הוא מעבה ומגשם דזהו השליך משמים ארץ תפארת ישראל שהיא בהתעלמות שאין מתגלה בה האור העצמי ובמילא הנה ולא זכר הדום רגליו, הוא המעמד ומצב ישראל לפי דהא בהא תליא וכמאמר כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו, דמכלל הן אתה שומע לאו ומקרא מלא דיבר הכתוב אם בחוקתי תלכו כו' ונתתי גשמיכם, דגשמי ברכה והצלחה בפרנסה וכל טוב תלוי בתורה והעיקר הוא ההתעסקות בתורה, דכל האומר אין לי אלא תורה (היינו החכמה והלימוד בלבד) גם תורה אין לו, דאין זה תורה ובכדי שהתורה תהי' תורה הוא ע"י הקדמת העבודה דתפלה שהו"ע דביקות נפשו בנותן התורה ית' ובמילא לימוד התורה שאחר הקדמה זו הנה לבד זאת שמאיר לו האמת שבתורה שהוא העצמות אוא"ס שבתורה, הנה עוד זאת דתורה אור שמאירה לו בקיום המצות בחיות פנימי וכהנהגה טובה בכל עניניו כל היום גם במדת בנ"א דנעשה לבו ומוחו זכים ובהירים להכיר את האמת כי הוא לבדו הוא ואין זולתו שהו"ע היחוד האמיתי.
והנה על זמן הגלות כתיב היינו כחולמים, דהגלות נמשל לשינה, דהנה זמן הבית נקרא אור ויום, דאיתא במד"ר (ב"ר פ"ג) ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים, ומה הן מעשיהם של צדיקים ארז"ל (כתובות דף ה' ע"א) גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ כו', ובמעשה צדיקים כתי' מקדש הוי' כו' הרי דמעשה הצדיקים הוא בנין המקדש דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א (מישראל) דכאו"א יהי' מוחו ולבו מכון לשבתו ית', וזהו גדולים מעשה צדיקים דענינם הוא לעורר את ישראל לשעבד מוחם ולבם לעבודתו ית' בתומ"צ, וזהו דהמקדש נקרא אור ויום והגלות נקרא לילה ונמשל לשינה, והנה בעת השינה הרי החיות מסתלק ומתעלם בעצם הנפש ונשאר רק קיסטא דחיותא בלבד, ולכן הנה גם הכחות והחושים מתעלמים אז, והגם דאדם הישן הוא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.