199

זו, הגם שהוא עצמו החושב ומ"מ הרי המח' היא בדבר הנבדל, והדוגמא מזה למעלה הוא דהמדרי' הב' בהמח' עצמית הוא מה דישראל עלו במח', דעלייתם הוא במח' העצמית, אבל הוא כמו המח' בדבר הנבדל בב"י דזהו מה שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל, ומ"מ הרי באה בבחי' מציאות לעצמה וזהו דישראל עלו במחשבה עצמית אבל מ"מ הוא כעין העלי' במח' הכללית, והענין בזה הוא דהנה בבריאת והתהוות העולמות הרי יש בזה תכלית והתכלית הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, והנה מפני מה נתאווה הקב"ה אין אנו יודעים אם זהו מצד טבע הטוב אשר חפץ שהנבראים שלמטה ימשיכו עצמות א"ס ע"י עבודתם כדאי' בע"ח כשעלה ברצונו ית' שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית', או דטעם הבריאה הוא בשביל לגלות שלימות כחותיו ופעולותיו, או שהוא מטעם אחר מכוונת התמימות דתמים דעים ית' ויתעלה, דכ"ז אין אנו יודעים, ומה שיודעים אנחנו הוא זה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים וכמ"ש שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, ואמרז"ל שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו, עמודי שש שנברא לששה ימים, מיוסדים על אדני פז אלו פרשותי' של תורה, וכוונה זו נשלם ע"י נש"י דוקא שהם כלים לעצמות א"ס ב"ה, דהנה העצמות אינו שייך בו לומר ענין הכלי, ומה שעלה במחשבה הכללית בלבד ה"ז מובדל מן העצמות ואינו שייך בו לומר ענין הכלי לעצמות א"ס ב"ה, ולכן הרי אין שום נברא או נמצא שיהי' כלי לעצמות א"ס ב"ה אפי' הנאצלים והנמצאים היותר עליונים לפי דהכל עלה במחשבה הכללית לבד ולא מח' העצמית כ"א ישראל דעלייתם הוא במחשבה עצמית ופנימית ועצמות א"ס ועלייתם שם הוא כנ"ל בהמדרי' הב' שהוא כעין העלי' במחשבה הכללי' (ומובן שהוא למעלה וגבוה יותר לפי דמח' עצמית הם בעצם מדרי' גבוה יותר מכמו מח' הכללית), לזאת הנה הם כלים לעצמות א"ס, והיינו דזה מה שעלו במחשבה עצמית ה"ה בבחי' שייכות אל העצמיות ממש (כמ"ש במ"א בענין חלק), ועלייתם שם כמו בהמחשבה כללי' שהם בבחי' מציאות לעצמן לזאת הנה בהם הי' ההמלכה על הרצון דעולמות, ובהם ועל ידם נשלם הכוונה העליונה דבברה"ע.

וזהו דנש"י בהשתל' ה"ה ממוצעים בין האוא"ס ב"ה ובין העולמות ומבשרי אחזה עד"מ באדם למטה הרי כללות האדם נחלק לג' אברים כללים, מוחא לבא