156

חד ממש כמו שאיהו וחיוהי, דיחוד הכלים בהאורות הוא כמו יחוד האורות בעצמות א"ס ב"ה היינו שהם בתכלית העילוי והביטול, ומ"מ יהי' רק כפי המדה והקו שהומדד ע"פ מאמר קו המדה, והב' הוא המסך שבין יעקב דקדושה אל לבן הארמי שהוא ק"נ דבי"ע והיינו שלא יומשך תוספות חיות מקדושת יעקב דאצי' בק"נ דבי"ע ושלא יעלה ק"נ דבי"ע לקבל חיות ויניקה מאור האצי'. ונקובת הושט הוא על דרך דכתיב ונוקב שם הוי' שהוא המשכת האור במקום שאינו ראוי, וע"ד בלעם שרצה לעקר את הפרסא. ובזה הוא הלימוד בגן התחתון והעליון באופן וענין המסכים והפרסאות המבדילות שיהי' הכל באותה המדה שהוקצב עפ"י מאמר קו המדה.

והנה בלימוד ההלכה בנגעים הנה ענין הנגע בגשמיות הוא כאשר הדם מסתלק, שאינו מתפשט באברי הגוף בסדר מסודר, ואז נעשה נגע וסבת העדר ההתפשטות של הדם באברי הגוף הוא מפני קלקול הדם בכלל ובפרטיות הוא שחסר בו מים שהמים והדם אינם במזיגה והרכבה נכונה וכמא' אכל ולא שתה אכילתו דם הכוונה שהדם אינו מתפשט בכל האיברים, ומסבת קלקול הדם אשר לפעמים הוא בא מחמת ריבוי התענוגים והדומה ופועל שהמזיגה דהדם והמים אינם במזיגה הנכונה אשר מזה נעשה נגע. דהלימוד למטה הוא בכל מראה הנגעים, המראה על קלקול הדם והעדר המים. דהלימוד הזה בגעה"ת ועליון הוא בענין אחר לגמרי דדם בחי' בינה, כמאמר שם אהי' בריבוע עולה דם, ומים חכ' וצריך להיות המזיגה וההרכבה דחו"ב במדה נכונה דכל ענין הבינה שהוא ענין ההשגה הוא בנקודת החכ', דזהו נקודה בהיכלא דכאשר נקודת החכ' מאירה בבינה אז הנה ההשגה היא השגה אמיתית דבלא הנקודה הרי יכול לילך בהשגתו בדרך עקלתון והנקודה שומרת את ההשגה שתהי' מכוונת, דבינה הוא השגה ומציאות וכל השגה הוא ברחוק מן העצם, וחכ' נקודה וביטול היינו שצריך להיות השגה דבינה עם הביטול דחכ' דאז ההשגה היא השגה אמיתית, אבל בלא זה הדם אינו מתפשט ומתהווה נגע, דזהו תרגום נגע