145

העולמות, ברוך אומר ועושה דלמעלה הנה אמירה היא מעשה וכמאמר דיבורו של הקב"ה חשוב מעשה, ברוך גוזר ומקיים דמה שר"ל שוברים מלמעלה (בענין הביטושים ר"ל) הוא בשביל לקיים, אהללה הוי' בחיי אזמרה לאלקי בעודי איך לויב דעם אויבערשטן ב"ה מיטן גאנצן לעבן, שבא מההתבוננות דאל תבטחו בנדיבים כו' דגם מי שרוצים לבטח בו הוא עצמו צריך לרחמים רבים כי בן אדם אין לו תשועה מצ"ע וח"ו כאשר תצא רוחו הנה ברגע ההיא ישוב לאדמתו וביום ההוא אבדו כל עשתונותיו וכל בניניו הרי אין בהם ממש, ורק אשרי האיש כו' בעזרו, דהאיש אשר הקב"ה עוזר לו שמכיר את האמת להיות כל תקותו הוא על הוי' אלקיו, ואח"כ ההתבוננות בברכת ק"ש בשיר המלאכים אופנים וחיוה"ק עד שבק"ש הוא בא להמס"נ דאחד שהו"ע שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד דזהו כל ענין התפלה לבוא בהתלהבות הנפש ברצוא לאוא"ס ב"ה.

קיצור. יבאר דהמשכת יחוד זו"נ הוא ע"י תומ"צ, אבל המשכת העצמות בחו"ב הוא ע"י התפלה דוקא שנקראת עבודה שבלב במס"נ שבאחד ע"י הקדמת ההתבוננות בפסוד"ז אהללה הוי' בחיי כו' אשרי שאל יעקב בעזרו, וההתבוננות בברכת ק"ש.

והנה עיקר הרצוא הוא מצד עצם הנשמה שעז"נ על תפלה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דכשם שהסולם מחבר הרצפה עם הגג הנה כמו"כ התפלה היא סולם ההתקשרות ומוצב ארצה הוא בהנשמה המלובשת בגוף שהיא העבודה שע"פ טו"ד וכמ"ש לאהבה את ה"א כי הוא חייך וכשם שהאדם אוהב חיי נפשו ומשו"ז ה"ה עוסק במו"מ גם בטרחא יתרה דהעיקר הוא הריוח שיהי' לו במה להחיות נפשו וכאשר מתבונן דעיקר החיות הוא אלקות ה"ה אוהב את הוי', אמנם אהבה זו היא מוגבלת לפי אופן השגתו באלקות ולפ"ע ההרגש שנרגש הענין בנפשו, ובכללות הנה ההשגה וההתבוננות באלקות שאפשר לבוא בהשגה הוא רק האור וחיות האלקי שבא בהתלבשות בעולמות, דבהשגתו ובההתבוננות שלו הרי נרגש אצלו העילוי והיוקר דאלקות שעי"ז נעשה קירוב ודביקות נפשו באלקות דכ"ז הוא