266

בבחינת חכמה. ועל ידי צדקה בבחינת חסד. והיינו שיש חילוקים במצות מאין היא ההמשכה ובאיזה מדריגה דהכל הוא מבחינת עצמי' אור אין סוף בחינת בל"ג האמיתי. וכמו מצות שופר שרש ההמשכה הוא מבחי' גבו' דעתיק וסוכה הוא בחינת חסד, שז"ע עננא דאהרן דבשרשן הוא בחינת חסד דעתיק. אבל בכללות הוא המשכה מא"ס הבל"ג. והיינו דהמצוה עצמה היא גבולית ומ"מ ממשיכים בחינת א"ס הבל"ג. וכמו בהאהבה דבכל לבבך ובכל נפשך להיות שזהו אהבה מוגבלת נמשך מבחי' האלקות שבא בהגבלה. ומצד המצוה בזה ה"ז בבחינת בל"ג. ויובן זה עד"מ אדם פשוט, כאשר חכם גדול ומופלא בחכמה או מלך גדול מצוה לו לעשות איזה דבר, הנה האדם הפשוט הרי אינו בערך כלל אל החכם הגדול המופלא בחכמה, ואופן ריחוקו הוא שאין לו גם איזה השערה בהפלאת רוממות חכמתו של החכם ועוצם גדולתו של המלך. ולעוצם פשיטותו של האדם הפשוט הרי כאילו אינו במציאות כלל לגבי החכם והמלך. כי אצל חכם מופלא בחכמה ואצל מלך גדול הנה איש כזה שאין לו שום השערה בהפלאת החכמה וגדלות רוממות מלך הרי אינו נחשב למציאות אדם כלל, וכאשר החכם או המלך מצוים את האדם הפשוט לעשות איזה דבר, הנה בציווי זה הרי כאילו נתהווה מציאותו, כי עד עתה לא הי' במציאות כלל ועתה על ידי הציווי נעשה מציאותו, וכאשר האדם הפשוט מקיים ועושה הציווי הרי עושה זאת כפי יכולתו, היינו כמו שאדם פשוט יכול לעשות, כי עדיין לא נשתנה בעצם מהותו להבין תוכן ענין דבר המעשה שהוא עושה מה שנצטווה מהחכם והמלך אלא שהוא מקיים הציווי בדיוק כפי שנצטווה גם אם אינו יודע תוכן ענינו ואינו משיג גודל הענין ההוא, א"כ הרי הפועל של העשי' היא מוגבלת כפי מהות העושה והמקיים, אבל החיות פנימי (דעם לעבען וואס ער האט אין דעם) והשמחה הגדולה שיש לו בזה שהוא מקיים ציווי החכם והמלך היא בל"ג, לפי שבזה הרי הוא מתאחד ומתקשר עם עצמות החכם ועצמות המלך, מה שאינו בערך כלל להיות לו גם איזה השערה בעוצם גודל רוממותם. וככל המשל הזה יובן בענין המצות, דהמצוה עצמה היא גבולי, אבל מצד המצווה שבזה ה"ה בלי גבולי. וזהו שאתה תשלם לאיש כמעשהו שהוא בגבול, אבל לך אדנ' החסד על עצם המצוה שהוא בל"ג, ולכן גם התשלום שכר הוא נצחי ובלי גבול.

ח) והנה המצות ניתנו במתן תורה. והיינו דכח זה דעל ידי מצות מעשיות ממשיכים בחינת א"ס הבל"ג ניתן במתן תורה. אמנם צריך להבין דהלא קיים