8

לחיים והיינו דעשיית המצות הוא בבחי' האור וחיות שבא בגילוי בנפש, ומה שיש בזה כח המצוה זהו בהקב"ע שבהמצוה וכמ"ש בסש"ב פמ"א דבכל מצוה צ"ל ב' כוונות. ונודע דבקבלת עומ"ש דכל השנה אינו דומה לקבעמ"ש דר"ה, דעיקר ענין קבעמ"ש היא בר"ה והוא בפנימי' נפשו ממש שנותן א"ע בכל עצמותו בהתגלות ממש לאלקות. ער לייגט זיך אוועק לגמרי מכל וכל היינו ער גייט ארויס פון אלע זיינע הגדרות און זיינע הגבלות און גיט זיך אוועק צו אלקות, דהעבודה דר"ה הוא היציאה מגדר הגדרת הכחו' והיינו שכופה א"ע בכל מיני כפי' לצאת מהגדרת הכחות והחושים שלו ולפשוט א"ע מציורו דזהו משארז"ל (ר"ה כ"ז ע"ב) מר סבר בר"ה כמה דכייף אינש דעתי' טפי מעליא, ומר סבר בר"ה כמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעליא, דבאמת הנה בהעבודה דר"ה ישנם ב' המדרי' הא' הוא הכפי' בכל העניני' באכו"ש ושינה ודיבור והב' הוא ההפשטה מציורו ומוסר ונותן א"ע בהתגלות לאלקות כל ענין מוכרחי שעושה בר"ה באכו"ש הוא רק מפני ההכרח ולחיות מהכח האלקי שבהם, וזהו דכתיב אכלו משמנים ושתו ממתקים כו' כי קדוש היום לאדונינו, דלכאורה הוא דבר והיפוכו דמאחר דקדוש היום איך יאכלו בכלל, ובפרט משמנים כו', אלא ידוע דמשמנים וממתקים שבהגשמי' הוא החיות האלקי והכוונה האלקי' שבדברים הגשמי' וזהו האכילה ושתי' דר"ה לפי שהקבלת עומ"ש שבר"ה הוא בפנימי' ועומק נפשו וואס ער גיט זיך אין גאנצין אוועק לאלקות והו"ע א' עם ענין התשו', אבל בכל השנה גם בהכוונה דמצות אינו בבחי' פנימי' כ"כ דקבעומ"ש דכל היום ה"ז בהעלם כנודע, אך גם הקבעומ"ש שצ"ל קודם כל מצוה כמ"ש בסש"ב שם אינה בבחי' פנימי' כמו בר"ה.

קיצור. יבאר דזה מה שע"י התשובה ממשיכים גם גילוי הרצון שנסתלק הוא מעומק יותר וכמש"ל שע"י החפירה בעומק המעין דוקא אז נמשכים המים בהנהר בתוקף גדול ביותר, ויבאר כי במצות הנה כח המצוה הוא בהעלם, כי עיקר המצוה הוא הגילוי, ומשו"ז כולם שוים ונקראים שלוחים גילוי, ולכן במצות צ"ל קבלת עומ"ש הוא כח המצוה, והעבודה בר"ה הוא קבעמ"ש בפנימי' נפשו במסירה ונתינה לאלקות בהתגלות, כייף הכפי' בפועל באכו"ש ושינה, ופשוט היציאה וההפשטה מהגדרת הכחות והציור.

ז) והנה מצות תשובה הנה המשכתה למטה הוא מבחי' עצמות א"ס ממש שלמע' מבחי' גילוי וכמ"ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך כו', ונודע דהיינו