241

למלך רם ונשא או לחכם מופלא בחכמה הוא אין ערוך הנברא לגבי הבורא, ובמצות ארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני דקיום המצות הוא נח"ר כביכול לפניו ית'.

וזהו דנוסח ברכת המצות הוא אשר קדשנו במצותיו וצונו דקדשנו פי' הבדילנו וכמו שאנו אומרים והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת, דתורת הוי' הנה לבד זאת שהיא חכמה עמוקה ביותר וכמ"ש ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, והיינו דחכמת התורה הגם שבאה בהתלבשות בדברים וענינים גשמיים דע"י התלבשות זו הרי השכלי נעשה בקירוב יותר וכידוע בההפרש שבין שכל מופשט ושכל מלובש, דשכל מלובש הוא בקירוב יותר להשגה מכמו שכל מופשט, וחכמת התורה באה בסברות שכלי אנושי ומ"מ היא חכמה עמוקה במאד מאד, הנה לבד זאת היא תורת אמת היינו שמאיר בה עצמות אוא"ס ב"ה, וזהו שהבדילנו מן התועים החושבים את התורה לחכמה בלבד, והיינו דכל הכרתם והבנתם הוא בחכמת התורה בלבד אבל באמת אין החכמה וההשכלה לבד הוא עיקר מעלתה של התורה, אלא עיקר מעלתה היא שהיא תורת אמת דאורייתא וקוב"ה כולא חד, והחכמה שבתורה הוא חכמתו ורצונו ית' דאנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעה, דחכמה שבסדר השתל' הוא חכמה ידיעא אבל החכמה שבתורה הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, ורק שדיברה תורה כלשון בני אדם דזהו יכולת העצמי דעצמות א"ס ב"ה מה שחכמתו ורצונו ית' בא בהתלבשות בשכל אנושי, ובאמת הנה זה רק בתושבע"פ אבל תורה שבכתב היא כולה שמותיו של הקב"ה ומאיר בה האור בגילוי רב, והגם דתורה שבכתב הרי היא אותיות, אבל באותיות אלו הם אותיות התורה בלבד ובאותיות אלו הוא גילוי פנימיות ועצמות א"ס, וזהו שהתורה בכלל היא תורת אמת, היינו האוא"ס ב"ה שבתורה וזהו קדשנו במצותיו דע"י ציווי ית' ויתעלה הבדילנו מכל העמים אשר על פני האדמה, ועד"מ הנ"ל דמלך גדול ורם או חכם מופלא הוא מקרב לאיש המוני וחדל אישים, אשר בזה הרי נעשה למציאות דבר חשוב, הנה כמו"כ ע"י המצות נעשים ישראל לדבר חשוב ולא עוד אלא וציונו שהו"ע ההתחברות, ועד"מ הנ"ל דהאיש הפשוט המקיים ציווי המלך הרי הוא חי בזה בחיות פנימי ובפרט כאשר עושה נח"ר להמלך או החכם הרי עי"ז הוא מתחבר ממש עם המלך, הנה כן ויותר