197

והיינו דשכל קטן הוא רק חיצוניות השכל שאינו במעלה גבוה כ"כ, ושכל גדול הוא פנימיות השכל, הרי דבשכל שהוא שפע יש בו שינוי מקטנות לגדלות, משא"כ באור שאין בו שינוי, וכמו אור השמש הרי אותו האור שמאיר בפלטרין גדולים והיכלי מלך הנה אותו האור ממש מאיר בחדר קטן, רק דחדר הקטן שהוא קטן בכמות הרי אור השמש מאיר שם במיעוט לפי כמותו ובפלטרין גדולים שהוא פתוח יותר ומרווח בשטח הרי מאיר שם אור השמש בריבוי יותר, אבל אותו האור ממש בלי שום שינוי כלל, וכן באור וחיות הנפש הרי אין לומר דגוף גדול כמו גופו של עוג מלך הבשן תהי' לו נפש גדול, וגופו של ילד קטן נפשו קטנה, דאין הענין כן כלל, אלא דהנפש של גוף קטן יכול הוא להחיות גם גוף היותר גדול, והוא לפי דהאור הוא כמו העצם ממש, ואין בו שינוי כלל, והדוגמא מזה יובן למעלה באור א"ס, דהגם שהוא רק הארה בלבד ולא העצם, אבל הוא התגלות העצמות, ואין זה שהעצם נמצא בהזיו, אלא דע"י הזיו הוא נתפס שיודעים מציאותו, וטעם הדבר הוא לפי דאור עם היותו רק הארה בלבד אבל הוא כמו העצם, וזהו אור א"ס דהאור כמו העצם, דכשם שבעצם הוא בבחי' א"ס כמו"כ האור הוא ג"כ בבחי' א"ס.

והנה דעת לנבון נקל להבין דמהאור א"ס שהוא כמו העצם הרי אי אפשר שיהי' מזה התהוות העולמות בבחי' יש ומציאות והוכרח להיות הצמצום באוא"ס, דזהו צמצום הראשון בסילוק אור הראשון לגמרי, ונמשך הארה והארה דהארה להיות מקור אל התהוות העולמות וההתהוות הוא מהעולמות היותר עליונים עד התהוות עוה"ז הגשמי וכמא' אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, דגבוה מעל גבוה שומר וגבוה מעליהם, דהמזל הרוחני הוא רק שהוא גבוה מהעשב אבל הוא ג"כ יש לו שרש שלמעלה ממנו והוא בחי' מל' דעולם העשי' הרוחנית, ומל' דעשי' ממל' דיצי' ויצי' מבריאה ובריאה מאצי' ושרש כולם הוא בחי' מל' דא"ס שהוא שרש ומקור כל העולמות והנבראים, דמובן דזהו ירידה והשפלה לגבי האור שהוא כמו העצם ממש שהוא בבחי' א"ס שיתצמצם כ"כ להיות מקור לעולמות ונבראים שהם בבחי' יש ובע"ג, ולזאת הנה בכדי שיהי' ירידה וצמצום זה הנה בזה כתיב בראשית ברא אלקים כו', ואמרז"ל בראשית בשביל