184

שע"י הכלי לוקח אותם כמו"כ האותיות מקבלים את אור השכל שמושג ע"י להזולת, וכן המדות יודע על בורים ע"י הדבור. וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה בדבור העליון שהן האותיות שנבראו בהם שו"א וכמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, בעש"מ נבה"ע שהן אותיות הדבור שבהם נבראו השו"א וכל אשר בהם, והגם דכל ההתהוות הוא מהאור, דאור הוא מהווה, רק שזהו ע"י אותיות הדבור שע"י נמשך האור להוות ולהחיות העולמות.

קיצור. יבאר דע"י עבודת הבירורים הוא עליית המל', ויבאר דאותיות הם כלים אל השכל ואל המדות, דע"י האותיות דוקא הם בגילוי, והדוגמא מזה למעלה דהגם דההתהוות הוא ע"י האור, אבל הגילוי הוא ע"י האותיות דעש"מ.

אמנם צ"ל איך נתהוו ריבוי עולמות עד אין קץ ונבראים עד אין שיעור, הן בנבראים של מעלה דכתיב היש מספר לגדודיו וכתיב אלף אלפים ישמשוני' וריבוי רבבן קדמוהי יקומון, זהו מספר גדוד א' אבל לגדודיו אין מספר, והן הנבראים שלמטה דכתיב מה גדלו מעשיך שהם גדולי הנבראים ומה רבו מעשיך הם ריבוי הנבראים והגם שהם רק ד' מיני דצח"מ אבל בזה גופא הרי יש מספר גדול עד מאד במינים ממינים שונים בכל מין, והעש"מ הן אותיות וצירופים פרטים וא"כ איך נתהוו ריבוי נבראים עד אין שיעור שלא יש צירופים כאלו כלל בעש"מ, אך הענין הוא, דזה שהן עש"מ זהו באצי' וכמו שיורדים בעולמות מתרבים האותיות והצירופים, שהרי אנו רואים במוחש באותיות דכל מה שיורדים ומתגלים יותר נעשה בהם התחלקות יותר, וכמו בכללות ההפרש בין מח' לדיבור, דהגם דשניהם באים באותיות, ואי אפשר להיות דיבור מסודר אם לא שיחשוב תחלה בזה, ומה שחושב תחלה הנה זה בא בדיבור, ומ"מ אנו רואים באותיות המחשבה ואותיות הדבור הרי מה שחושב במעט זמן ומיעוט אותיות הרי זה בא בדבור בריבוי זמן ובאותיות וצירופים הרבה, וכמו"כ הוא בדבור דכאשר משפיע שכל עד"מ לחכם גדול מספיק שיאמר לו בדברים קצרים ובהדברים הקצרים האלה, הרי התלמיד חכם יודע בהם כל השכל, ושאינו חכם כ"כ צריך להאריך לו בדבור ולבאר לו הענין יותר וכל שהמקבל קטן יותר צריך להאריך יותר, הרי דכל מה שהענין יורד ומשתלשל מתרבה האותיות, וכמו"כ יובן למעלה דכל מה שהדבור עליון יורד