134

כלול מב' המדרי' דעליון ותחתון שהוא הממוצע ביניהם, והיינו בחי' תחתונה שבעליון שהיא מדרי' העליונה שבממוצע, ובחי' עליונה שבתחתון שהיא בחי' תחתונה שבממוצע, וכן הוא באמצעית בחי' הכתר בין אוא"ס המאציל אל הנאצלים הרי יש בה ב' מדרי' עתיק ואריך, דעתיק הוא בחינה תחתונה שבמאציל ב"ה וא"א הוא שרש הנאצלים, ולפי שיש בה בחינה תחתונה שבמאציל שהוא בחי' עתיק ע"כ הנה גם בבחי' א"א לאו אינון נשמתין, וכמו כח המשכיל הגם שהוא המקור דשכל, מ"מ הרי אינו במציאות שכל כלל, הנה כמו"כ בחי' חכ' שבכתר הרי אינו במציאות חכ' כו' וכ"ש בעצמות המאציל ב"ה שלא יש מציאות דספירות וכמאמר ולפני אחד מה אתה סופר, וכמא' אנת הוא חד ולא בחושבן בחי' חד ממש, ולכן הנה החכ' מהכתר הוא כמו יש מאין מאחר דחכ' שבכתר אינו בבחי' מציאות חכ' ע"כ הנה החכ' מאין תמצא ע"ד יש מאין.

קיצור. יקשה מהמאמר דאבא עילאה מקננא באצילות, והחכ' היא בהתחדשות, וידוע דאצי' הוא גילוי ההעלם, ויבאר דע"ס כלולים באוא"ס ב"ה, ושם אינם בבחי' מציאות כלל וכמא' לאו אינון נשמתין, ולכן החכ' מהכתר הוא כמו יש ע"ד מאין.

וביאור הענין הוא דהנה איתא בס"י ע"ס בלי מה כשלהבת הקשורה בגחלת, וצ"ל למה מדמה הע"ס דאצי' לשלהבת, דכללות הענין מה שמדמה אלקות לאש ניחא דמקרא מלא דיבר הכתוב כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, דיסוד האש הוא חלוק מכל היסודות בזה שיש בו טבע העלי' למעלה והוא להיותו דק ביותר הרי נרגש בו מקורו, דכל היסודות העבים הרי יש בהם טבע הירידה, וכמו רוח הרי לפעמים עולה ולפעמים יורד ומים יורדים מגבוה לנמוך ויסוד העפר שהוא עב ביותר טבעו לירד, ולכן הנה אלקות בכלל ואור בפרט הוא נדמה לאש דיש בו טבע העלי', וכן האור ה"ה דבוק במקורו ונרגש בו מקורו לכן הרי יש בו טבע העלי', וזהו דכתיב ומראה כבוד הוי' כאש אוכלת בראש ההר כו' אט דאס וואס מיא ציט זיך צוא העכער, און אז מיא זעהט אן אין אלץ דיא איידילקייט דאס איז געטליכקייט, וזהו שמדמה אלקות לאש דטבעו לעלות למעלה, אבל א"מ שמדמה ע"ס דאצי' לשלהבת הקשורה בגחלת. והענין הוא דהנה בשלהבת הקשורה בגחלת הרי יש