223

נסיון דעיקר החכ' ותכליתה הוא כשבא בנסיון בפועל טוב בעשי' דוקא שעי"ז ממשיכים בחי' מלאכה שלמעלה.

והנה בהתהוות העולמות שהוא בחי' מלאכה שלמעלה כתיב כי ששת ימים עשה הוי' כו', דששת ימים הכוונה הוא ששה מדות עליונות והיינו דהתהוות העולמות הוא ע"י מדות העליונות וכמ"ש זכר רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, דרחמים וחסדים שהם בחי' המדות שייכים אל העולמות, דהנה ארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם, דאלפים הם ב' אלפים שהם ב' אלפין כמ"ש אאלפך חכמה ואאלפך בינה שהם המוחין חו"ב זהו קדמה לעולם, דעולם הוא בחי' מדות אבל תורה שהיא בחו"ב הרי קדמה לעולם, וזהו כי ששת ימים עשה כו' שהם מדות העליונות שהם הנק' מלאכה, א"כ הנה זה דע"י מלאכה שלמטה ממשיכים בחי' מלאכה למעלה הוא דע"י תקון המדות שהאדם מתקן מדותיו הטבעים הנה עי"ז ממשיכים בחי' המלאכה שלמעלה, והענין הוא, דהנה ארז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, רך כקנה הם מדות דתיקון שהם מדות דקדושה, וקשה כארז הם מדות דתהו שהם מדות טבעים, וידוע דבתהו הן ענפין מתפרדין, ומדות דתיקון הן בהתכללות דכל מדה כלולה משארי המדות, וזהו"ע התיקון דכל מדה תהי' כלולה מז' מדות כמו חסד שבחסד גבו' שבחסד וכן כולם דראשית עבודת האדם בהתקרבותו אל הוי' צריך לשנות מדותיו הטבעים שיהיו מדות דקדושה, דמדות דקדושה הוא שהם בהתכללות דוקא. וביאור הענין הוא, דהנה ידוע שהאהבה נק' חסד כמ"ש אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, וחסד שבחסד היינו האהבה הנגלית מתוך האה' המוסתרת שבטבע נפש האדם, וכמו אהבת האב לבנו כשהיא מתגלית לעיני כל דהגם שאין בה התחדשות כי אהבתו טבעית היא ובתמידי', דבזה הרי אין הפרש כלל בזמן, דהתקשרות האב והבן היא תמידית ולכן