183

שנפלו בשבה"כ דתהו, דכלים הן בחי' אותי' וכדאי' בע"ח דאותיות הם כלים, דבאותיות הגלוים הרי יש ב' מדרי' אותי' המחשבה ואותי' הדבור, שהם ב' בחי' כלים, דאותיות המחשבה הם מקבלים אור השכל וגילוי המדות, ואותיות הדבור הן כלים לגלות הכחות דשכל ומדות, שע"י אותיות הדבור מתגלה אור שכלו ומושג אל הזולת, דלולי אותיות הדבור לא ישיג הזולת אור שכלו, דעם היות דגם בלא אותיות הדבור הרי באפשר לידע שהוא חכם, וכמו שאנו רואין במוחש באדם שהוא עוסק במושכלות הרי לבד זה דחכמת אדם תאיר פניו, הנה כל עבודה ויגיעה בשכל עושה רשימה במאור פניו (עס ליגט א איידעלקייט) ובפרט הצהיבות פנים בהמצאת שכל חדש אשר פניו מאירים ומבהיקים וכמא' צהבו פניו של ר"א שמצא תוספתא חדתא, הרי דגם בלא אותיות הדיבור הרי הכרת פניו ענתה בו שהוא חכם, מ"מ הנה אופן ואיכות חכמתו א"א לידע בלי אותיות, וגם את זה שיודעים ומכירים בו שהוא חכם מפני הארת פניו הרי הוא רק בכללות אבל אינו משיג את שכלו ממש דכל השגה הוא בשכל פרטי דוקא ובהארת פנים הוא רק בכללי', אבל ע"י הדבור הוא שיודע איכות חכמתו ומשיג אור שכלו, וכן ע"י אותיות הדבור מתגלה טיב אהבתו אליו, הגם דכללות האהבה הרי אפשר לידע ע"י הקירוב, דזה שמקרב אותו בקירובים רבים הרי מזה ניכר אהבתו אליו, מ"מ הנה זהו רק בכללות אבל טיב אהבתו זהו שנודע ע"י הדבור דוקא, שהרי יכול להיות שמקרב אותו בקירוב גדול ומ"מ אינו בלב שלם באמיתות ממש, ורק בדבור הנה בזה דוקא הרי ניכר יותר טיב אהבתו אליו, ונראה דבר זה במוחש במדה ההפכי' השנאה, דמה שהוא שנאוי אליו מתגלה ע"י הדבור, הנק' בל' העולם ער האט זעך אויסגירעט, היינו שלא במתכוין, וכמו שאנו רואין במוחש דלפעמים בעת שהאדם טרוד באיזה ענין, או בסיבה אחרת אז הנה מתגלה פנימי' לבבו בהנוגע לזולתו שלא בכוונה כלל, אבל בדברים האלו היוצאים בדרך ממילא הנה בזה דוקא ניכר אמיתת לבבו באהבה ושנאה, ויכול להיות גם שמדבר אליו דברי אהבה, והאמת אינו כן ורק בדברים היוצאים שלא בכוונה כנ"ל (דזהו"ע הדיבור מצ"ע שלא עפ"י הנהגת והוראת השכל לזאת) הנה בזה דוקא ניכר האמת דכך הוא המדה אשר בדבור ניכר יותר אמיתת ענין הקירוב והריחוק מכמו שהוא בקירוב וריחוק עצמו, הרי שהדבור מגלה הכחות פנימי' שהן נעלמים בלי אמצעית הדבור ומתגלה רק כללותם לא בבחי' פרטי' וע"י הדבור מתגלים בבחי' גילוי ממש בפרטית, וע"כ נק' כלים וכמו הכלי המקבלת בתוכו יין או מים