153

פרסאות כמנין ורב כח, הגם שהוא מספר גדול מאד, ומ"מ הוא מספר, וכשאומר ולתבונתו אין מספר הרי שאינו במספר, וקשיא רישא לסיפא, דכשאומר גדול אדונינו ורב כח הגם שהוא במספר מרובה שהם צרופי אותיות דדבור העליון דבחי' מל' שבא ברבוי התחלקות להחיות את הנבראים ומ"מ הם בבחי' מספר וכשאומר ולתבונתו אין מספר שאינו בבחי' מספר, אלא הענין בכללות הוא דגדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר הם ב' מיני עבודה, העבודה דתפלה ועבודה דתורה.

וביאור הענין הוא, דהנה איתא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, בא לכאן, הכוונה הוא ג"ע, דהלמוד בג"ע הוא ברוחניות בסודות התורה שהוא השגה אלקית, דהלמוד כמו שלומדים את התורה למטה בגשמיות בתורה המלובשה בענינים הגשמים הרי אי אפשר להיות למודה באופן כזה בג"ע כי אם בג"ע הוא הלמוד בסודות ורזין דאורייתא שהו"ע תענוג הנשמות בהשגה אלקית, וא"כ יוקשה מה הוא אשרי מי שבא לכאן לג"ע ותלמודו בידו מההלכות שלומד בעה"ז בתורה כמו שהיא למטה בענינים גשמים. אך הענין הוא, דתורה ירדה בהשתל' בד' עולמות אבי"ע, דישנה התורה כמו שהיא בכל עולם ועולם תורת האצילות ותורת הבריאה כדאיתא בכתבי האריז"ל בפירוש ועל תורתך שלמדתנו, ועל תורתך כמו שהיא באצי' שלמדתנו בעולם הבריאה דבכל עולם ועולם ישנה התורה כפי המדרי' דהעולם ההוא, דלכאורה צריכין לומר שההשתל' דתורה בד"ע אבי"ע הוא כמו מהשתל' דהאור והחיות בהעולמות שהוא משתלשל ממדרי' למדרי' בדרך עו"ע וכמאמר אין לך עשב למטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל, דהגדלת כל עשב וכל פרי הוא מהמזל הרוחני והיינו דהתהוות גופו ומהותו של העשב והפרי הוא מכח הצומח שבארץ אבל הגדלתו מקטנות לגדלות הוא מהמזל הרוחני כי הגדלת העשב