142

קיצור. יבאר הדוגמא בכחות ההיולים העצמיים שהם במציאות פשוטה כפשיטת הנפש והדוגמא מזה הוא במחה"ק דא"ק שהגם שכוללת פרטים רבים אבל כולן נסקרים בסקירה אחת אצי' ועשי' שוין, חכ' דאצי' ושבכתר נק' ידיעא, אבל חכ' דא"ק אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא.

אמנם בעומק הענין דע"ס הגנוזות עם היות דפרצוף א"ק הוא פרצוף הראשון שהוא פרצוף כללי דכולל כללות ההשתלשלות וכל הספירות וכולן נסקרים בסקירה אחת בבלתי מציאות דמשו"ז הנה חכ' שבא"ק הגם שהיא בחי' חכ' ומ"מ אינה חכ' ידיעא כלל מפני הפשיטות שבא"ק שהוא בבחי' א"ס, ומ"מ הנה גם פרצוף א"ק הוא לאחר הצמצום וזה מה שנקרא א"ס הוא ע"ש ההשאלה בשם המושאל, כמו מי הים הנקראים מים שאין להם סוף, וטעם הדבר מה שמימי הים נקראים מים שאין להם סוף לפי שהים הוא בלי גבול אבל האמת הוא דהים הוא גבולי וא"כ מימי הים הם יש להם סוף רק שלגבי הגבול דעולם הים הוא בלי גבול ומשו"ז הנה מימי הם נקראים מים שאין להם סוף אבל באמת הרי יש להם סוף, וכן הוא בא"ק שנק' א"ס ע"ד ההשאלה שהוא א"ס לגבי השתל', וע"כ הרי בא"ק שייך ענין הספירות בבחי' התכללות עכ"פ בדוגמת דבר כמו הכחות ההיולים העצמיים הכלולים בהנפש, אשר באמת הוא דהנה גם בגילוי אור הקו הנמשך מן האוא"ס ב"ה יש ג"כ ספי' אלא שהספירות שבקו הם בבחי' מ"ה ובבחי' פשיטות, אבל מ"מ הרי יש ספירות ומכש"כ בפרצוף א"ק, ולכן הנה הע"ס הגנוזות בא"ק אם שהם בבחי' פשיטות כמו עד"מ הפשיטות של הכחות ההיולים העצמים וגם בהעלמם הרי אינם במציאות כמו האש שבצור החלמיש, ומ"מ הרי אינם עדיין בבחי' לא מציאות כלל, אלא שבאוא"ס שלפני הצמצום שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו' הנה בעליית הרצון הזה כבי' הרי שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל הנה שם הוא בבחי' לא מציאות כלל. דענין הע"ס הגנוזות באוא"ס ב"ה שלפני הצמצום הוא כמו ע"ד ענין השמות דאינם גם בהעלם, וכמו עד"מ שם האדם שאינו גם בהעלם בהאדם ורק שנקרא בשם בלבד דע"י קריאה זו נעשה. דזהו ההפרש בין שם האדם להכחות שבנפש, דהכחות שבנפש אפילו בכחות ההיולים העצמים הנטועים ומושרשים בעצם הנפש, דעם היותם שהם בבחי' פשיטות מ"מ ה"ה כחות, והיינו דכל כמה שלא יפשיטו אותם גם בהפשטה גמורה ה"ה כחות עכ"פ ויש כח השכל ההיולי העצמי ויש כח החסד ההיולי העצמי דזה גופא הוראה על מציאות פשיטותם שאינו כפשיטות עצם הנפש ממש, משא"כ שם