133

ובאצי' מקננא אבא עילאה שהוא בחי' חכ' דאצי', וידוע דאצי' הוא גילוי ההעלם דזהו ההפרש בין אצי' לבריאה, דבריאה הוא התחדשות דבר ואצי' אינו בבחי' התחדשות כ"א הוא גילוי ההעלם, דאצי' הוא מל' ויאצל מן הרוח כו' שהו"ע האצלה והפרשה בלבד, וכן אצי' אצלו וסמוך לפי שאינו התחדשות והוא רק גילוי ההעלם וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מה כשלהבת הקשורה בגחלת שהיו כלולים באוא"ס ב"ה בהעלם, וכדאי' בפרד"ס אצילות הוא התגלות כח הכמוס והחתום שבאוא"ס ב"ה, הרי דאצי' הוא רק גילוי ההעלם א"כ היר זה סותר להא דוהחכ' מאין תמצא כמו יש מאין שהו"ע התחדשות. אך הענין הוא דהנה ודאי שהע"ס דאצי' היו כלולים באוא"ס ויצאו מההעלם אל הגילוי ואינם בבחי' התחדשות, וטעם הדבר מה שחכ' דאצי' לגבי בחי' הכתר הוא ע"ד יש מאין הוא לפי שהע"ס כמו שהם כלולים בהאוא"ס דכתר הרי אינם בבחי' מציאות כלל וכדאי' בזח"א דס"ה ע"א אר"ש ארימת ידא בצלותין לעילא (ואי' באור החמה דאמר ידא, המורה על יד אחת שהיא ימין, שהיא תפלה לבחי' עתיק דכולא ימין וכמאמר לית שמאלא בהאי עתיקא) דכד רעותא עילאה (א"ס ב"ה (מק"מ) ולכן אמר) לעילא לעילא, קיימא על ההוא רעותא דלא אתיידע (שרש האצי' דבחי' א"ק ומבאר כמה ענינים גם בחי' רדל"א פנימיות עתיק, עד) ואתעבידו תשע היכלין, והיכלין לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולאו אית מאן דקיימו בהו רעותא (רעותא הוא בחי' רצון, ואמר תחלה הל' רעותא, לפי שהרצון הוא היותר נעלה שבהשגת הנבראים, ואח"כ אמר ולאו אית מאן דקיימו בהו רעותא, להורות שאינו רצון ממש כ"א ע"ד שם המושאל, ומבאר הטעם) דכל תשעה נהורין דקיימו כולה במחשבה וידוע דנשמתין הוא בחי' חכ' ורעותין הוא בחי' כתר, ובאוא"ס ב"ה לאו אינון נשמתין ורעותין, ופי' בע"ח שער א"א פ"ב שזהו הט' אורות הכלולים בא"א שאינן בחי' נשמתין, אמנם לכאורה א"מ דהלא א"א הוא ריש ומקור לנאצלים וא"כ איך הם לאו אינון נשמתין, אך הענין דהנה ידוע דכתר הוא בחי' ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנאצלים, וכל ממוצע ה"ה